עא

בר"מ דרע"ג א'. ובמד"ר פי' דור הולך על המלכיות שאינה נוגעת בחברתה כו'. והיינו שכ"מ שנא' לי אינו זז.

וכמ"כ י"ל בענין בהמק"ד, כי מקדש העליון שנק' מקדש אד' מחובר למקדש התחתון, וכמו בענין כעיר שחוברה לה יחדיו כו', ירושלי' שלמעלה מחובר לירושמ"ט. וזהו שאינו זז שגם עכשיו יש בחי' בהמק"ד, וכענין היריעות והקרשי' שיש בחי' זו בנפש כמ"ש בלק"ת בד"ה נשא, ועד"ז בחי' אהל ומשכן זהו תושב"כ ותושבע"פ, וזהו אדם כי יקריב מכם ולכאו' הי' צ"ל אדם מכם כי יקריב, אך הענין הוא דאדם היינו מחדומ"ע של התורה שהם במקום האהל והמשכן כי יקריב מכם היינו העלאת נה"ב בתפלה כו', וזהו אדם כי יקריב מכם. וענין מזבח החיצון והפנימי' ז"ע חיצוניות הלב ופנימיות הלב, גם בבהכנ"ס מאיר הארה מבחי' בהמק"ד שלכן נק' מקדש מעט וזהו אינו זז כו' לפי שנא' ועשו לי מקדש.

ב) והנה ענין ושכנתי בתוכם, הנה כתי' כי בועלייך עושייך וארז"ל אין האשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי, וז"ע מקדש אד' כוננו ידיך בחי' באר חפרוה שרי', נמצא זהו מה שיהי' האדם בבחי' באר מים חיים שה"ע אליך ה' נפשי אשא, וז"ע חפרוה שרי' במחוקק גימ' רמ"ח שעי"ז נעשה החקיקה בנפש. וזהו שארז"ל כתובות דס"ב ע"ב בבן רבי כשהעבירוה קמי' אמר אכנוס והדר איזל, א"ל רבי בני מדעת קונך יש בך, תחלה אמר תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך כו' ואח"כ אמר ועשו לי מקדש, מוכח דהמקדש ושכנתי בתוכם זהו כענין יחוד חו"כ, והיינו ענין הלוחות שהיו בארון, שה"ע המשכת אור התורה בישראל, אך לפמש"נ לעיל דהאוהל והמקדש עצמו זהו עכשיו בחי' תורה, א"כ איך נא' דהיחוד זהו ג"כ תורה, וצ"ל דהנשואין והיחוד ז"ע פנימיות התורה שיתגלה לע"ל, וא"כ גם עכשיו