סו
בר"ח שהעיקר הוא בחי' הדבור, רק כי בר"ח הדבור מקבל הארה מבחי' ש' הוי', אבל עיקר הגילוי למטה הוא בחי' הדבור, לכן מותר בעשיית מלאכה, אך מפני כי הדבור אז אינו כמו בשית יומין דחול כנ"ל לכן אינו נק' יום המעשה בל' הפסוק כו'.
והנה כ"ז הוא בחי' שבת וחדש שאחר יומין דחול, אבל לעתיד והי' מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו דהיינו חדשו של חדש ושבתו של שבת, פי' שהשבת דעכשיו נחשב כחול לגבי בחי' השבת שיתגלה לעתיד, ועד"ז הו"ע חדשו של חדש. ולהבין זה, הנה כתי' והי' אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהי' שבעתיים כאור שבעת הימים, פי' הפשוט שאור הלבנה יהי' כאור החמה דעכשיו, ואור החמה יהי' עוד יותר גדול, והיינו שבעתיים כאור שבעת הימים, נמצא שגם לע"ל יהי' בחי' שמש ולבנה, והלבנה דלעתיד תקבל הארה מהשמש דלעתיד. והענין הוא דהנה כתי' ביום ההוא יהי' הוי' אחד ושמו אחד וארז"ל אטו האידנא לאו אחד הוא, לא כמו שאני נכתב אני נקרא, נכתב בשם הוי' ונק' בשם אד', פי' הגם כי הכתיב הוא ש' הוי', אבל הגילוי למטה הוא רק שם אד' שמסתיר ומעלים, ורק במקדש היו קורין את השם ככתבו, אבל במדינה בכנויו והיינו בשם אד', אבל לע"ל יהי' שמו אחד שיהי' נק' כמו שנכתב, והיינו כי אז יהי' הגילוי שם הוי'. וזהו שאור הלבנה שהיא בחי' שם אד' וש' אלקי' יהי' כאור החמה הוא בחי' ש' הוי', וזהו שמו אחד. והוי' אחד הוא, כי הנה כתי' ויקרא הוי' הוי' ופסיק טעמא בגווייהו שיש בחי' שם הוי' דלתתא שהוא מקור המהוה ומחי' כו', אבל בחי' שם הוי' דלעילא הוא למעלה מגדר עלמין ולכן פסיק טעמא בגווייהו, אבל לעתיד יהי' הוי' אחד שלא יהי' פסיק טעמא, ושם הוי' דלתתא יהי' במדרגת ש' הוי' דלעילא כו', וזהו ה' אחד שההויות יהיו אחד, וזהו ואור החמה הוא בחי' שמש הוי' יהי' כאור שבעת הימים בחי' ז"ת דע"י, וזהו ענין שבתו של שבת. ועד"ז יהי' ענין חדשו של חדש, כי הנה י"ב חדשי' הם בחי' י"ב בקר דבריאה והים הוא מל' דאצי' עליהם מלמעלה ושרש קבלתם הוא מבחי' י"ב גבולי אלכסון דאצי', אבל לע"ל יקבלו בר"ח מבחי' יגמדה"ר דאריך, וזהו חדשו של חדש שי"ב ר"ח יקבלו מבחי' יגמדה"ר דא"א (ומה שבחדשי' הוא רק י"ב ומדה"ר דאריך הם י"ג מדות, אפ"ל כי בר"ח נמצא חדש העיבור, או כנגד י"ב בקר והים עליהם מלמעלה הרי הם י"ג, ולע"ל יקבלו מבחי' י"ג מדות כו'), ואז יבוא כל בשר להשתחוות, והיינו
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.