סה

הגבוה יותר. וזה מ"ש שער החצר הפנימית הפונה קדים סגור יהי' ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח וביום החדש יפתח, פי' הפונה קדים כי קדם הוא למעלה מבחי' ראשית כי כשיש ראשית יש שנית ושלישית והיינו בחי' ע"ס שחכ' היא ראשית ההשתל', אבל בחי' קדם הוא למעלה מע"ס והיינו בחי' כתר כו', וכדי שיהי' יחוד שמשא וסיהרא נמשך מבחי' קדם, וזהו סגור יהי' ששת ימי המעשה כי בששת ימי המעשה הוא בחי' הסתר והעלם כנ"ל, וביום השבת יפתח וביום החדש יפתח, ביום השבת וביום החדש דוקא יפתח להיות כי בשבת ובר"ח מאיר מבחי' שמש הוי' כו', וזהו שאומרים בשבת לשמש שם אהל בהם והוא כחתן יוצא מחופתו, פי' אהל הוא בחי' מל' בחי' ש' אלקי' המסתיר על בחי' השמש הוא בחי' שמש הוי', וכדי שיהי' בחי' שמש הוי' יוצא כחתן הוא בחי' חות דרגא צ"ל נמשך כח לזה מחופתו בחי' החופה שעל כל כבוד כו', דהיינו בחי' פונה קדים הנ"ל, ואומרים זה בשבת לפי שבשבת הוא גילוי שם הוי' כו', וזהו ג"כ ענין משארז"ל על ר"ח שאמר הקב"ה הביאו עלי כפרה על שמיעטתי את הירח, פי' עלי היינו כמו על הוי' והיינו בחי' הפונה קדים כו'.

אמנם הנה לפ"ז צ"ל הלא שבת ור"ח הם בחי' אחת, ומפני מה בשבת אסור עשיית מלאכה ובר"ח הגם כי אינו נק' יום המעשה בל' הפסוק כמו שית יומין דחול, מ"מ הוא מותר בעשיית מלאכה. והענין הוא מפני כי עיקר בחי' ר"ח הוא בחי' דבור, והגם כי בר"ח הלבנה מקבלת הארה מבחי' שמש הוי', היינו כי בר"ח נמשך מלמעלמ"ט הארה מבחי' שם הוי' בשם אלקי' הוא בחי' דבור כנ"ל, ומ"מ הוא בחי' דבור, וה"ז כמו שמצינו בענין הדבור שלפעמים הוא מקבל מבחי' המדות כמו כשמדבר שיחת חולין שלפי שאוהב את הדבר מדבר בו או מפני שכועס כו', ולפעמים הדבור מקבל מבחי' השכל שמדבר מה שמבין בשכלו כמו הדבור בד"ת כו'. ועד"ז יובן ענין ר"ח ושית יומין דחול, שבשית יומין דחול הדבור מקבל מבחי' המדות, משא"כ בר"ח הדבור מקבל הארה מבחי' החכ', ולכן אינו נק' יום המעשה בל' הפסוק להיות כי אז הדבור מקבל מבחי' הגבוה יותר כו', משא"כ בשבת הוא עליות הדבור לבחי' חכ' לכן אסור בעשיית מלאכה כו'. וביאור הענין הנה ההפרש שבין שבת לר"ח הוא ההפרש בין שילוב ה' באד' ובין שילוב אד' בהוי', כמ"ש בסש"ב ח"ב שאות הראשון הוא גובר ולכן בשילוב אד' בהוי' הנה אות הראשון הוא יו"ד של שם הוי' אז שם הוי' גובר, ולכן בשבת שהוא עליות הדבור הוא בחי' ש' אד' (כי אד' ואלקי' הם בחי' א') בבחי' חכ' הוא בחי' שם הוי' אסור בעשיית מלאכה ואינו נק' יום המעשה כלל, משא"כ בר"ח הוא בחי' שילוב ה' באד' אז שם אד' גובר, והיינו כי עיקר הגילוי הוא משם אד' כי אזלת לקרתא עביד כנימוסהא וכמו במשה כשעלה אל האלקי' לא אכל ולא שתה, והמלאכים שירדו למטה אכלו והיינו מטעם הנ"ל, ולכן