סד

ואהבה בכלות הנפש כזו הוא בחי' חולה מפני תוחלת ממושכה אשר תמיד נכספה וגם כלתה נפשה ולא תגיע לה כל ימי חייה כו', וכמו באדם כאשר רוצה איזה דבר בכלות הנפש וא"א לו להשיג בא מזה לידי חולי כו', וכך עד"ז יובן בשית יומין דחול שמאיר ע"י צמצום דשם אלקי' בכדי שיהי' יש ודבר נפרד כנ"ל, לכן הוא בחי' חולת אהבה. אבל שבת הוא בחי' רפואה כי בשבת מאיר בחי' ש' הוי' גילוי אלקות כנ"ל לכן הוא מרפא וזהו שמש צדקה ומרפא, וזהו שמש בשבת צדקה לעניים והיינו בשבת שמאיר בחי' שמש הוי' הוא צדקה לעניים דלית לון מגרמייהו כלום, והיינו כמו שע"י הצדקה שנותן לעני דלית לי' מגרמי' כלום הוא מחי' אותו, כך בחי' שמש הוי' שמאיר בשבת הוא כמו צדקה לעניים. ולכן אומרים בשבת ישבעו ויתענגו מטובך, כי טוב ואור הוא בחי' א' כמ"ש וירא אלקי' את האור כי טוב, והטוב ממשיך האור, ובשבת כשמאיר בחי' האור דשמש הוי' אומרים ויתענגו מטובך כו'. אך ע"י מה יבוא לבחי' זו זהו ע"י צדקה לעניים כי מי שטרח בע"ש יאכל בשבת והיינו ע"י בחי' ההכנה בשית יומין דחול בתפלה, וקודם התפלה צ"ל צדקה כמו ר"א יהיב פרוטה כו', (וגם ע"ז נתקן ענין קבלת שבת לכה דודי לקראת כלה כו' לכה דודי שיהי' הארה מלמעלה לקראת כלה היא כנס"י כדי שפני שבת נקבלה כו'), ובדרך פרט יש בכל יום כמו שבת וחול, שהתפלה היא כמו בחי' שבת וכל היום הוא חול כו', וההפרש שבין העלאה דשבת להעלאה שבחול בעת התפלה, כי אינו דומה בן כרך שראה את המלך לבן כפר שראה כו', שזהו ההפרש שבין שרפי' לחיות ואופנים שהאופנים וחיות הקדש הם ברעש גדול ע"י השגתם בחי' קדוש ומובדל כו' והם אינם יכולים להגיע כו' לכן הם ברעש גדול, והרי זהו דומה לבן כפר שראה כו' עד"מ, שביטולו מפני המלך מחמת חידוש רוממותו למעלה מגדר השגתו, וזהו בחול בעת התפלה, משא"כ בשבת הוא בחי' התגלות עונג העליון ולכן אומרים ישבעו ויתענגו כו', אז הוא דומה לבן כרך שראה עד"מ, שאין חידוש בעיניו רוממות המלך אלא מתענג ונהנה מזיו יקר תפארת גדולתו.

ומעתה יובן ענין ר"ח שהוא ג"כ בחי' גילוי שנק' זה כמ"ש החדש הזה וכמ"ש ביום הזה באו מדבר סיני וארז"ל שהי' בר"ח נא' כאן הזה ונא' החדש הזה כו', והיינו כי ר"ח נק' זה להיות כי זה רומז לבחי' הגילוי כמו שאמרו בים זה אלי כו', וכענין משה נתנבא בזה זה הדבר כו', ובר"ח הוא בחי' גילוי היינו כי הלבנה מקבל הארה מבחי' שמש הוי' כו', אך כדי שיהי' הגילוי מבחי' שמש הוי' שכינתא עילאה (ע' בפרד"ס בעה"כ פך"א) בסיהרא בחי' שכינתא תתאה צ"ל נמשך כח לזה מלמעלה, והיינו שכדי שיהי' יחוד שמשא וסיהרא צ"ל נמשך כח לזה מבחי'