סג

שמים נעשו, וכתי' באברהם לזרעך נתתי את הארץ הגם כי עדיין לא ניתנה, אך מפני שאמר לו הקב"ה כך הרי הוא דומה כאלו כבר ניתנה, ובאמת למעלה כבר נתן לו בחי' ארץ העליונה כו', וא"כ דבורו של הקב"ה הוי ממש כמעשה דמאי איכפת לי' אם נתהווה מבחי' מעשה או מבחי' הדומה למעשה דהיינו בחי' דבורו של הקב"ה כו', לכן עיקר האיסור דין תורה הוא המעשה כי מבחי' דבור של האדם לא יתהווה מאומה, משא"כ מבחי' המעשה, שע"י מעשה האדם יוכל להעשות והרי הוא דומה לדבורו של הקב"ה כביכול שמדבורו של הקב"ה נתהווה, וממעשה האדם יוכל להעשות כו', משא"כ מבחי' הדבור כו'. אך מ"מ מפני כי הדבור דומה קצת לדבורו של הקב"ה ששניהם הם בחי' דבור לכן אסור מדרבנן גם בחי' הדבור כו', וזהו ודבר דבר שדבור אסור רק מדרבנן כו'.

וע"פ הקבלה מעשה בראשית נת' בפרד"ס בשער ערכי הכנויים שהוא בחי' מל' ובל' המד"ר נק' אדריכל, וענין הצמצום הוא בחי' הפרסא ויש כמה בחי' פרסא שיש פרסא באצי' גופא שזהו מ"ש והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש ובין קדה"ק כו', וגם בבחי' מל' דאצי' יש בחי' פרסא ויש פרסא שמפסיק בין יצי' לעשי' שמסתיר ומעלים לגמרי, הגם כי קמי' ית' אינו מסתיר כלל אבל מאחר שמסתיר לפנינו לכן מותר בעשיית מלאכה, כי זהו אינו נק' בפני המלך כי הפרסא מסתיר כו', אבל בשבת הוא בחי' עליות הדבור ומאיר מלמעלה מן הפרסא הרי העושה מלאכה בשבת דומה כעושה מלאכה בפני המלך כו', לכן בשבת אסור עשיית מלאכה, ואפי' דבור אסור מדרבנן כי בשבת הוא בחי' עליות הדבור למקורו כו'.

והנה שבת ור"ח בבחי' אחת הם דומים זל"ז, והיינו כמשארז"ל בתעניות שמש בשבת צדקה לעניים שנא' וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפי'. הנה עיקר הפסוק קאי על מ' לע"ל, במלאכי ג' פ"ך, ורז"ל דרשו משמש צדקה ששמש בשבת צדקה לעניים כו', נמצא ששבת הוא בחי' שמש, ור"ח הוא ג"כ בחי' שמש כי עיקר ענין ר"ח הוא מה שהלבנה מקבל הארה מהשמש כו', ולכן בשבת נא' וזרחה לכם כו' ובר"ח נא' ג"כ לכם כמ"ש החדש הזה לכם. ולהבין ענין מה ששבת נק' שמש צ"ל מ"ש שמש צדקה ומרפא, דהנה כתי' סמכוני באשישות כו' כי חולת אהבה אני, וקאי על ששת ימי החול כי חול יש בו ב' פירושי', הא' ל' חולין, הב' ל' חולי, והיינו כי בשית יומין דחול הוא בחי' חולת אהבה, והיינו ממה שהיש הוא היפך האין, דהנה האין הוא בחי' הביטול דכולא קמי' כלא חשיב, והיש הוא בחי' יש ודבר נפרד היפך האין, והגם כי היש נמשך מבחי' אין אכן הנה הוא ע"י צמצומי' רבים עד שנעשה ליש ודבר נפרד, וממילא בחי' כח אלקי זה המחי' ומהוה בחי' היש הוא תמיד בתשוקה נפלאה ונכספה וגם כלתה נפשו לעלות להתכלל באור הוי' א"ס ב"ה,