סב

צונן הן מקריסין (פי' מתבקעין בלי חסרון) עירב חמין בצונן ונתן בהם ועמדו, כך אמר הקב"ה אם אני בורא את העולם במדה"ר חטויה סגיאין במדה"ד האיך העולם יכול לעמוד אלא אני בורא אותו במדה"ד ומדה"ר. ונמצא כי שיתף מדה"ר שזהו בחי' שם הוי' לכן שייך לומר עשה הוי', גם לפי מה שפי' בד"ה איהו וחיוהי שגרמוהי הם כלים דע"ס, מ"מ צ"ל שיתף מדה"ר דאל"כ האיך העולם יכול לעמוד, ולכן שייך לומר עשה הוי' כו'.

אך עדיין צ"ל מהו שאמר ששת ימים עשה הלא במאמר א' יכול להבראות וכמו"כ ברגע א', אך הענין הוא דהנה בריאת העולם הוא מבחי' ששה מדות וכמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה וגם מבחי' חכ' המלובש במדות, וזהו בראשית ברא אלקי', בראשית הוא ב' ראשית, שיש ב' בחי' חכ' ח"ע וח"ת, ועיקר הבריאה הוא מבחי' ח"ת כו' בחי' ש' אלקי' המצמצם בכדי שיהי' יש ודבר נפרד כו', והמכוון מבחי' ירידה זו בכדי להעלות בחי' המעשה שיתעלו כל בחי' המעשה ג"כ לקשרה בהוי' אחד, שהמלאכות הם לצורך האדם וחיותו וקיומו, וכאשר האדם נושא את נפשו בתפלתו לה' אחד בק"ש ואהבת כו' ובתפלה ברוך אתה כו' ע"י כח האכילה ההיא, או שמברך ברכות על המאכל, הרי גם כל כחות החיונית שבמלאכות שהם חיותו וקיומו מתעלי' עמו ונכללי' באחד כי בהם וע"י ניתן הכח לאדם להעלות ולקשר נפשו באלקי' חיים בק"ש ותפלה, והעלאה זו הוא ע"י החכ' דבחכ' אתברירו לפי שהחכ' היא בחי' ביטול, ולכן ע"י החכ' יוכל להיות ביטול היש כו' עד שיבוא לבחי' שבת שהוא בחי' שבת להוי' בחי' ביטול כו', ואז אסור בעשיית מלאכה כו'.

וזהו שנא' בשבת ממצוא חפצך ודבר דבר וארז"ל שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חול, שבשבת דבור אסור, והיינו מפני כי דבור הוא ל' הנהגה, ולמעלה הוא בחי' עיר אלקינו בחי' עולם הדבור וכמו שאנו רואים באדם שהדבור הוא נפרד ויוצא לחוץ, משא"כ בחי' המחשב', כך עד"ז יובן למעלה שבחי' הדבור הוא מקור להתהוות עולמות הנבראי' ונפרדי' כו', ולכן בשבת דבור אסור כי שבת הוא בחי' השביתה ואז הוא בחי' גילוי הוי' כו', אמנם לפ"ז צ"ל הלא השביתה למעלה הי' מבחי' הדבור והי' צ"ל עיקר האיסור למטה בבחי' הדבור ובאמת עיקר האיסור מדאוריי' הוא רק מעשה והדבור אינו אסור אלא מדרבנן, אבל דין תורה מותר הדבור. ומה שארז"ל בירושלמי מה הוא שבת ממאמר אף אתה שבות ממאמר זהו רק מדרבנן, אך הענין הוא דהנה דבורו של הקב"ה הוי מעשה וכמ"ש בדבר ה'