סא

מלאכה, וגם כי הוא ית' עושה מלאכה בשית יומין דחול כמ"ש ובטובו מחדש בכי"ת מע"ב, שבכל עת ובכל רגע נמשך חיות חדש להוות ולהחיות מאין ליש ע' בד"ה אבות מלאכות ארבעים חסר אחת, אבל שבת להיות כי הוא בחי' שבת להוי' וכן יו"ט שנק' מועדי הוי' או מועדי, אסורים בעשיית מלאכה, רק ביו"ט הותר מלאכת אוכל נפש כו', מטעם שנת' בפע"ח שער מקראי קדש רפ"ג שהנהגת חול לא בטלה יעו"ש, וע' בסדור בסעודת שבת בפי' ביני ובין בנ"י אות היא לעולם. והגם כי הגילוי הוא רק בפנימיות העולמות דהיינו בנשמות ובמלאכים ולא בחיצוניות כו', מ"מ אסור בעשיית מלאכה כו', משא"כ בששת ימי החול שלא יש הגילוי משם הוי' כ"א משם אלקי' מדת הצמצום כנ"ל מותר בעשיית מלאכה.

אך צ"ל הלא כתי' ששת ימים עשה הוי' (בפ' יתרו ך' י"א), ואיך שייך ל' עשי' בש' הוי'. אך הענין הוא דפי' עשה הוי' היינו ע"י התלבשותו בש' אלקי', כנודע שש' הוי' הוא בחי' שורש האורות וש' אלקי' הוא שרש הכלים כמשנ"ת מזה בד"ה ואהבת את הוי' אלקיך למ"ד, ומפני כי האורות שנמשכי' מבחי' ש' הוי' מלובשי' בכלי' ששרשן מש' אלקי' שייך לומר לשון עשה הוי', והיינו שזהו ע"פ פי' האריז"ל בפי' גרמוהי שקאי על בחי' זו"נ האורות עם הכלים כו', ושורש התהוות העולמות הוא מבחי' גרמוהי כידוע, לכן שייך עשה הוי'. ומה שנת"ל ששם הוי' הוא בחי' ביטול דקמי' כלא חשיב, הכוונה הוא על בחי' האור עצמו כמו שהוא בלתי מלובש בכלים כו', או בחי' שם הוי' דחכ' כמ"ש הוי' בחכ', וגם לפי מה שהאור מלובש בכלי שעז"נ עשה הוי' מ"מ לגבי בחי' ש' הוי' שהוא בחי' האור המאיר בכלים דזו"נ אינו שייך ל' ברא כ"א ונבראו מאליו וממילא, כמ"ש מזה במ"א ע' בלק"ת בשה"ש בד"ה קול דודי ובההגהות לשם. וע' בד"ה זכור ה', ובד"ה ואהבת, למ"ד. ויותר נראה לומר דהנה בתחלה עלה במח' לברוא את העולם במדה"ד בראשית ברא אלקי' ראה שאין העולם מתקיים שיתף עמו מדה"ר, שזהו מ"ש ביום עשות ה' אלקי' ארץ ושמים, וע' במד"ר ס"פ י"ב ע"פ ביום עשות ה' אלקי' למלך שהיו לו כוסות ריקים כו' חמין מתבקעין,