נז

וההפרש בין סייף לקשת שע"י הסייף אינו יכול להרוג כ"א השונאי' שעומדי' אצלו בקרוב אבל להשונא שעומד ברחוק אינו יכול לנגוע בו, אמנם ע"י הקשת פועל פעולתו גם מרחוק, וכן פעולת הקשת שכל מה שימשוך הקשת על היתר ביותר הרבה, תזרוק החץ למרחוק יותר, וכן הוא בתפילה שהוא בחי' הקשת כל מה שיתמרמר יותר מריחוקו מאלקות מגיע החץ למרחוק יותר, והיינו להרוג ולהעביר גם את הרע שבדקות מאד שלכאו' אינו מרגיש אותו כלל ונדמה לו שאינו נפרד עי"ז, אבל כשמתבונן בגדולת א"ס בק"ש ובקשות דשמו"ע שיומשך גילוי אלקות בנפשו אז מרגיש גם דקות הרע המונע ומעכב גילוי אור האלקי בנפשו. ולכן לאחר שמו"ע אומרי' וידוי' אשמנו, שלכאו' הי' צריך להתחיל התפילה בזה, אלא שקודם התפילה דרך איש ישר בעיניו כי מאחר שאינו עובר רצונו ית' בפו"מ לעשות רע ח"ו, וכ"ש כשעושה איזה מצוה ולומד תורה מעט נדמה לו כי מקורב הוא לגמרי ואיננו רחוק כלל, אמנם ע"י הצירוף דתפלה כמ"ש מצרף לכסף כו' איש לפי מהללו שע"י ההילול ושבח דתפילה שמבקש קרבת אלקות מתגלה בהתייהו* איך שנמצא בו עדיין סיגי' ופסולת הוא בחי' הרע שבדקות המונע ומעכב קרבת אלקות, ולכן תוהא ומתחרט עליו מאד ומבקש סלח לנו כו' וכל הוידוי' דא"ב דאשמנו כו', וה' יסלח לו להאיר גילוי אור האלקי בנפשו להיות מכון לשבתו ית'. ובזה יובן מ"ש בפ' וגם את הצרעה כו' עד אבוד כו' לא תערוץ כו' אל גדול ונורא שלכאו' מהו צריך לנתינת הטעם אל גדול, אלא כדי להעביר גם את הנסתרי' שהוא הרע שבדקות שאינו מרגיש בו כלל צ"ל מבחי' אל גדול, וכמו אבוקה שמאיר למרחוק להיות האור דאבוקה דוחה גם את החשך שמרחוק כו' הוא בחי' דקות הרע שבו כו'.

ואלה שפי' בגמ' קולפא הוא מקל* לרדות, הוא כמ"ש וגם אתה תדין את ביתי, בחי' דינא דמלכותא דינא, כי בדברי' לא יוסר עבד הוא הנה"ב, וצריך להכותה בשבט בחי' לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר, ופי' לעולם כי הרי תמיד יש לו בחי' הרוגז שהוא מצד הגבורה שאין לך אדם שאינו כלול מטו"ר, והרע היינו בחי' הרוגז והחימה, והכל הוא מסטרא דרע וכמארז"ל רע לשמי' ורע לבריות, והרוגז והכעס ישפוך על הרע שבו שיקצוף מאד ויחרה אפו למה הוא כך כו', וזהו בחי' הכלי זיין שנק' אלה שהוא מקל לרדות בו את הנה"ב שבאדם כו'. ובחי' רומח הוא בחי' ק"ש כמ"ש ויקח רמח בידו הוא* בחי' רמ"ח תיבי' דק"ש, והיינו כמו שע"י