נו
איסור כו' וכמו אנשי סדום שהיו רעים וחטאים מאד שהלכו אחר תאוות ליבם כו', והנה ברבות איתא כי כלה משקה ע"ש* והשקה את האשה את מי המרים המאררים, והיינו כי תענוגי' גשמיי' תחלתן מתוק וסופן מר וכמ"ש נופת תטופנה שפתי זרה ואחריתה מרה כלענה כו', וזהו ענין שר המשקי' דקליפה. ושר הטבחים הוא בחי' רתיחת הדמים שהוא בחי' כעס שנק' רב קטוליא וכמ"ש* טורף נפשו באפו כו' (שעושה את הנפש טרפה כו'). ושר האופים יש ג"כ בלעו"ז וכמ"ש וכל היום בוער כתנור כו'. אך ע"י רוממות אל בגרונם עי"ז נעשה וחרב פיפיות בידם שמכרית ממילא היניקה שלא יוכלו לקבל יניקה כי את זלעו"ז ואמלאה החרבה כתי', וכיון שרוממו' אל בגרונם ע"י ג' בחי' שיש בקדושה ממילא עי"ז נעשה וחרב פפיות בידם, כי אור דוחה חשך, וזהו ג"כ ששם הוי' נק' חרב, דהיינו שמכרית יניקת החיצונים וכמ"ש אם תגביה כנשר משם אורידך נאום הוי', שמבחי'* שם הוי' אינם יכולים לקבל יניקה, וזהו שק"ש נק' חרב פפיות כו', וגם רמח שע"י רמ"ח תיבין דק"ש נעשה רמח וחרב להוציא את החיות משם, וכמ"ש בק"ש אני הוי' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים שע"י ק"ש נעשה יצי"מ כו'.
ובד"פ יש לבאר כל החמשה מיני זיין הנ"ל בעבודה שבלב זו תפילה, דהנה סייף שהוא חרב קאי על פסוד"ז שהוא בחי' רוממות אל בגרונם, שהוא* ענין שארז"ל לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואח"כ יתפלל, וסידור שבחי' הוא מה שמספר בחי' ההילול מכל הנבראי' איך שהללו את ה' מן השמי' כו', ועי"ז נעשה וחרב פיפיות להכרית את החוחי' והקוצי' הסובבי' את השושנה העליונה כו', וזהו"ע פסד"ז מל' זמיר עריצי', וזה"ע הסייף. ובקשת הוא בחי' כל הבקשות דשמו"ע, ואין מבקשי' אא"כ חסר וז"ע משיכת הקשת על היתר, ושורש ענין הבקשות דשמ"ע הוא שיומשך הארת אלקותו ית' שז"ע ברוך אתה הוי', והיינו ע"י שמתבונן ברוממות אלקות איך שאין ערוך אליו כלל, ואיך שהוא רחוק מאלקותו ית' בתכלית עי"ז יתמרמר מאד ומבקש מעומקא דליבא שיומשך גילוי הארת אלקות בנפשו, וע"י קשת זה שהוא בחי' הבקשות הנ"ל עי"ז הוא הורג את שונאיו הוא בחי' החיצוני' שעומדי' לנגד כו'.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.