נג

חרב, רישא דחרבא הוא יו"ד של שם הוי', גופא דחרבא הוא וי"ו של שם הוי', ה"א ה"א הן תרי פיות דילי', נרתקא דחרבא הוא שם אד', וי"ל למה נק' שם הוי' חרב כו'.

אך הענין הוא דהנה יניקת החיצוני' יכול להיות משני אופנים, א' מחמת ריבוי צמצומים דשם אלקי' המסתיר ומעלים הארת אלקות בתכלית ההעלם וההסתר עי"ז יכול להיות יניקת החיצונים, דשכשמאיר אא"ס בבחי' גילוי משם אינם יכולים לקבל, לפי שאין השראת אא"ס אלא בבחי' ביטול אבל בבחי' יש אינו יכול להיות גילוי אא"ס כי אין אני והוא יכולים לדור, לכן הקליפות שהם בבחי' יש ודבר נפרד אינם יכולים לקבל מבחי' גילוי, אבל כשנתצמצם בבחי' ריבוי הצמצומים יכולים הם לקבל תוס' יניקה לפי שעכ"פ מעט ביטול יש בהם דקרו* לי' אלקא דאלקי' כו', וז"ש* כרחל לפני גוזזיה נאלמה שעי"ז גוזזיה שגוזזי' בחי' שערות הם בחי' ריבוי צמצומי' עי"ז נמשך יניקת החיצוני' נאלמתי דומי' החשיתי ר"ת נדה, וז"ע מה שמצמצומי' דשם אלקים יכולי' לקבל והיינו מבחי' צירופי' אחרונים דק"ך צירופי אלקי' שהם ריבוי צמצומי' נמשך שממ"ח צירופי' אחרונים מקבלים יניקה אדמת בני חם כו', וזהו אופן א'. והב' שמקבלים דוקא ממקום גבוה מאד שלמעלה מהשתלשלות, דהיינו מעולם התהו שקדם לתיקון ששם אינו תופס מקום כלל כחשכה כאורה שוים ושממית בידים תתפש כו', וזהו מ"ש אם תגביהי כנשר שמגביהים א"ע למעלה מאד וכמו דרך* הנשר בשמי' כו'. והנה ב' מיני אופני יניקתם תלוי הכל בנש"י, וכמ"ש יעקב חבל נחלתו, וכמו* למשל החבל כשראשו א' קשור למעלה וראשו א' למטה שכשמתנענע הקצה התחתון מתנענע גם הקצה העליון, ועד"ז בנפש האדם שכשאדם נמשך בבחי' פנימי' הרצון לאלקו' בת"ת ותפלה נמשך מלמעלה ג"כ מבחי' פנימי' הרצון, אבל כשהאדם משפיל א"ע בתאוות ורוח הבהמה היורדת למטה אזי עי"ז גורם למעלה שיומשך ג"כ בחי' השפלה שיומשך אלקו' בבחי' ריבוי צמצומי' מאד עד שיכול להיות מזה יניקת החיצוני', וכן כשאדם מגביה א"ע בבחי' התנשאות וגסות הרוח הגשמי מצד חומר גופו כאשר יגבה לבבו ע"י העושר וכבוד, והגם שיודע היטיב הפחיתות שלו מ"מ מתנשא בלא טעם ודעת, ורוח אייתי רוח גורם להתעורר למעלה התנשאות החיצוני' לומר לי יאורי וכדומה וחוצפא אפי' כלפי שמי' מהני' שמגבי' א"ע לקבל יניקה ממקום גבוה מאד, לפי שהעולם נתון בלבו של אדם וכמ"ש וגם את העולם נתן* בלבם. וזהו שב'