מו

מא"ס, ואם כי הנשמות כבר נפרדו מהקו, אמנם חוזרי' ומתקרבי' ע"י התלבשותם בגוף ועוסקי' בתומ"צ ובדביקות אלקות, וכענין שא' רשב"י בחד קטירא אתקטרנא בי' אחידא בי' להיטא כו'.

ולכן הרואה חכמי ישראל צריך לברך שחלק מחכמתו ליראיו, והיינו כי חכמי' הם עיני העדה בחי' ראי' דחכ', והרי בחי' זו נק' חלק, שחלק מחכמתו כו' משא"כ שנתן הרי מתנה יש לה הפסק, ואיננו דבוק כלל, אבל שחלק מחכמתו ה"ז חלק מהכלל ודבוקי' בו כמ"ש המ"א סי' רכ"ד סק"ד, כי חלק יש בו ב' פי', הא' מל' חלוקה שנחלק מהכלל ונפרד, וגם ל' חלק שהוא חלק מהכלל וה"ה דבוק להכלל, ומאחר שגם בעת שקורא זה בשם חלק אומר מחכמתו ה"ז הוראה שלא נפרד כ"א היותו דבוק בהכלל, והוא ע"י התומ"צ שעי"ז דבוקי' בו ית' כמ"ש ואתם הדבקי' בה' אלקיכם כו', ולהיותו חכם צריך לברך עליו שחלק מחכמתו ית'. וי"ל שגם על נשמות דבי"ע אם עוסקי' בתומ"צ בבחי' ביטול שייך לומר גם עליהם שהם דבוקי' בא"ס ש' אל או ש' הוי' דלא גרע נשמות ממלאכי' שבשעה שעושה שליחותו הרי נק' בשם ה', וכמו"כ המצות נק' שלוחי' כמ"ש בתנחומא, ועיקר המצוה הוא כשאיש ישראל עושה אותה אז נק' בשם מצוה משא"כ תפילין כשמונחי' על השולחן כו', ובהשליח יש כח המשלח כו', ולכן הרואה חכמי ישראל גם עכשיו בדורותינו אלה נשמות דבי"ע ג"כ צריך לברך שחלק. או י"ל שהחכמי' עיני העדה גם עכשיו יש בהם הארת חכ' ע"י בחי' חכ' דמל' דעשי', וכענין אתפשטותא דמשה בכל דרא.