מ

שייך לקרותם בשמות הבורא, דהא אפי' הע"ס לא נק' בשמות הבורא רק מפני שהקו מאוא"ס מלובש בהן, ועמ"ש רבינו באגה"ק ד"ה איהו וחיוהי בענין נשמות דאצי', וז"ל אך אינן אלקות ממש לברוא יש מאין, מאחר שכבר יצאו ונפרדו מהכלי' דע"ס דאצי' שבהן מלובש הקו מאוא"ס שהאור הוא כעין המאור עכ"ל.

מיהו י"ל זהו הנשמות דאצי' כמו שהן, אבל הרי ירידתן בעוה"ז הוא צורך עלי', וע' בת"א ד"ה זכור ושמור שהעלי' שיהיו נכללי' ביחוד דאיהו וחיוהי חד, ונק' לאשתאבא בגופא דמלכא ממש, ואז יהי' הקו מאוא"ס מלובש בהן כמו שמלובש בגופא דמלכא, וז"ע למען חייך שהוא יהי' החיות שלך ממש והם יהיו כלי' להחיות, וי"ל ע"ד עצו כפריו, וידוע דהאדם הוא עץ השדה, וע' בד"ה ושמתי כדכד תוך פ"ב, ועוד שיתעלו להתייחד בגילוי אורות מקיפי' מה שאינו מתגלה עתה אפי' בכלי' דאצי' יעו"ש, ונמצא כי מתורץ ענין מאן פני האדון כו'. והגם כי זהו ע"י תומ"צ מ"מ י"ל הלא קיים אברהם וכן כל האבות בעובדות שלהם כו'.

ועוי"ל לתרץ עם מ"ש באגה"ק ססי' ך"ה, וז"ל דהא אשכחן דהא אפי' מלאך נברא נק' ה' בפ' וירא לפי' הרמב"ן וכמ"ש ותקרא שם ה' הדובר אלי' וכה"ג טובא עכ"ל. ובסוף הקו"א שם כ' הרי נודע שכל מלאך שהוא שליח מלמעלה אזי נק' בשם ה' ממש השוכן בקרבו, משא"כ כשאינו שליח יש לו שם אחר כפי עבודתו, ואזי קורא קדוש קדוש קדוש ה' וגו' כלומר ששם ה' מובדל ממנו עכ"ל. וכיון שאפי' מלאך נברא מבי"ע ממש כשהוא שליח נק' בשם ה' ממש השוכן בקרבו, מכ"ש נשמה דאצי' ממש שהיא בעצם אלקות שכאשר ה' שוכן בקרבו ע"י עסק התורה והמצות שהם ארחות ה' ממש, תר"ך עמודי אור דכתר עליון יכולי' להיות נק' בשם ה' ממש,