לט

דאצי' ונק' אחי' ורעי' לז"א. דהנה יש הפרש גדול בין אצי' כמו שהוא נמשך ומלובש בבי"ע לכמו שהוא באצי' ממש, וע' ברמ"ז ר"פ משפטי' שיש ג' מדריגות בכלל, הא' נשמות דבי"ע ממש, הב' נשמות דאצי' רק שהם מאצי' דבי"ע, הג' נשמות מאצי' העליון ממש, וא"כ יש הפרש גדול בין אצי' ממש לאצי' דבי"ע, וכ"ש שיש הפרש גדול יותר מאצי' דבי"ע לבי"ע ממש, שהרי נשמה דאצי' לא תוכל לסבול דבר רע, ולא נא' נפש כי תחטא אלא על נפש דבי"ע שהגם שיש בה ג"כ בהכרח הארת האצי' המחי' אותה, והיינו בחי' הארת המל' דאצי' המחי' בי"ע, עכ"ז הוא בהעלם והסתר, והיינו בחי' הנשמות דבי"ע ממש לפי' הרמ"ז שע"ז נא' נפש כי תחטא, וכמו דבמעשה דדוד נסתלקה ממנו שכינה, והיינו לפי שהאצי' היא בחי' אלקות ממש אשר שם לא יגורך רע, משא"כ כשמסתתר כח האלקי לברוא יש מאין בבי"ע אשר משם יפרד, שם שייך תערובות טו"ר בלבושי' דבי"ע. וא"כ מאחר שהנשמות דאצי' הם בחי' אלקות ממש ולא נשתנו להיות יש ודבר נפרד, רק שלגבי הע"ס דאצי' הם קטני' הרבה במדריגה בבלתי שלימות כמו הע"ס, לכן הי' רשב"י יכול לאמר אנא סימנא בעלמא, כי הנשמה שהיא יש ודבר נפרד הוא שאין שייך בה התנשאות, משא"כ הנשמה דאצי' שהיא אלקות באמרו אנא סימנא זהו רוממות אלקות שבו, וכמו שא' משה בפ' והי' אם שמוע ונתתי עשב, לפי ששכינה מדברת מתוך גרונו, והי' בטל לגמרי לא"ס שמדבר בו ונחנו מה, וזה הביטול האמיתי הוא רק בנשמות דאצי', שאצי' הוא בחי' חכ' כח מ"ה ביטול אמיתי, ע' בסש"ב פל"ה בהג"ה אחד האמת. ועד"ז יובן ענין רשב"י מאן פני האדון ה' דא רשב"י מכיון שהי' נשמה דאצי' ממש, א"כ לא הי' הנשמה שלו מסתיר כלל על אור האלקי אלא ביטול גמור. ע"כ יכולי' לומר מאן פני כו' שהשכינה מלובשת בנשמתו, ונשמתו אינה מסתרת, ואמנם בחי' זו הוא בנשמות היותר גבוהי' כמו רשב"י.

אמנם עדיין צ"ל שכ"ז אינו נוח לי עדיין, הלא ידוע שגם הע"ס דאצי' ממש מה שנק' בשמות שאין נמחקי' כמו אל אלקי', אין הכוונה על הע"ס ממש אלא על האור המלובש בהן, שאוא"ס כשמלובש בחסד נק' אל כמ"ש במ"א, וא"כ הנשמות דאצי' כיון שכבר נפרדו מהכלי' דאצי' ואין הקו מאוא"ס מלובש בהן, א"כ האיך