לה

נתגלה תחלה בחכ' סתימאה ונק' בוצינא דקרדוניתא, ואח"כ מאיר בבינה פעם ב' ה"ג דאימא, ואח"כ עוד למטה ה"ג דמל'. וכמשל מי שעלה ברצונו לבנות לו בית עם חדרים רבים, שתחלה הוא בבחי' הסכם הרצון בכל הפרטים, ואח"כ מחשב באורך ורוחב המח' בכל פרטי', ואח"כ במדידה בעת עשיית הפעולה. ועד"ז יובן בחי' בוצינא דקרדוניתא ה"ג דעתיק הוא מדידה שבהסכמת הרצון, וה"ג דאימא השיעור במח', וה"ג דמל' כח הפועל בנפעל להחיות נבראי' בע"ג על אופן זה דוקא, וכ"ה בכל אורות וכלים דאצי' שנמדדו ע"י ה"ג דע"ק, וז"א ע"י ה"ג דאימא. אמנם בחי' קנה המדה אינו מבחי' קו המדה וכמ"ש בזהר לאו איהו בוצינא דקרדוניתא, אלא מתמן נפקת האי קנה כו' כד אסתלקת לעילא, פי' שקנה המדה הוא רק בחי' רושם מבחי' ה"ג דאימא שנשאר לאחר הסתלקות בינה לחכ'.

וביאור הדבר הוא כי יש בחי' קץ הימין, וקץ הימים שנמשך מקץ הימין, דארז"ל טוב זה מלאך חיים, מאד זה מה"מ, כי טוב הוא בחי' חסד לבד, ואור החסד אינו מתעבה ואינו משתנה, ואפי' לאחר הסתלקות החסד שנשאר רושם הוא ג"כ חסד, ואינו יכול להתהוות ממנו קלי' גמורה, וזהו טוב זה מלאך חיים שלעולם טוב. אבל מה"מ נמשך מבחי' טוב מאד הוא בחי' גבורה שבחסד שנק' מאד ע"ש תגבורת החיות, ומ"מ מזה נמשך צמצומי' והתחלקות הוא בחי' קץ הימין בחי' המדידה בצמצומי' והתחלקות, אך לאחר שנסתלק בחי' קו המדה גבורה שבחסד, אז מהרושם נעשה גבו' קשות שהוא קץ הימים שהוא מה"מ בחי' כליון של כל דבר ונפסד לגמרי. וההפרש הוא בין מדידת התיקון למדידת התהו, שבתיקון הוא קו המדה כנ"ל אבל בתהו להיותם בבחי' גבו' אורות תקיפין לכן בהסתלק קו המדה נשאר רק גבו' קשות, והמדידה הוא ע"י קנה המדה בחי' גבו' הנ"ל. וזהו ההפרש בין זהב לנחושת, זהב הוא גבורה שבחסד או עוד גבוה יותר ולכן רק נוטה לאדמימות, אבל נחושת אדום גבו' קשות, ולכן נא' ומצחך כנחושה וקאי על עזי פנים שקשי' בטבע, וכתקיפות הבהמה על האדם דתיקון שהוא רק רך כקנה כו'.

והנה בבחי' קץ הימין שהוא בחי' מל' כנ"ל שנק' אחרית ונק' ים סוף סופא דכל דרגין הוא נעוץ סופן בתחלתן, וי"ל שזהו קץ הימין שאזי יומשך ממנה אור חוזר ותהי' המל' בבחי' כתר ולכן אחרית גימ' כתר, וזהו מ"ש מבלי אשר ימצא האדם כו' מראש ועד סוף, שבקדושה גם הסוף הוא ראש, וכוונת נעיצת התחילה היא יותר בסוף מבראש המתפשט כמשנ"ת בד"ה ועמדו רגליו, וי"ל שזה"ע עד