לב

בתורה היינו לקשר מחדומ"ע בתומ"צ, היינו לקשר מחשבתו ודיבורו במח' ודיבור התורה, ובחי' המעשה במעשה המצות ועי"ז ממילא יתבטלו המדות רעות, כי המדות הם מדות האדם, וכשמקשר מחדומ"ע שלו במחדומ"ע דתומ"צ הגם כי מחדומ"ע הם רק לבושים מ"מ הרי הם מחדו"מ של הקב"ה, וכל הקורא ושונה הקב"ה קורא ושונה כנגדו, וגם ניתן הכח להיות מוח שליט על הלב, לכן מתבטלים המדות רעות עי"ז להיות בבחי' אתכפיא בחי' ביטול היש כו', וזה"ע החיפזון והיינו מפני כי הרע עדיין בתוקפו ולכן הי' צ"ל כי ברח העם, וזה"ע המשל שהדליק את הנר בלילה שלילה הוא בחי' החושך והוא עדיין כמו שהי', רק שהדליק את הנר להאיר את בחי' החושך, וכבה, כי עבירה מכבה מצוה היינו בחי' הנר מצוה. כי בתיבת נר יש שני פירושים הא' שמן ופתילה והב' הכלי שמקבל את השמן, והמצות הם או השמן ופתילה, או הכלי, אבל לא אור, ולכן ישראל אחר יצי"מ היו פעם כך ופעם כך ר"ל פעם חטאו והיו במדריגה שפילה וכשעשו תשובה נתעלו, ואין עבירה מכבה תורה כי תורה הוא בחי' תורה אור כו'.

ובכדי להבין מהו האור דתורה צ"ל הלא אמרו רז"ל ע"פ במחשכים הושיבני זה תלמוד בבלי, וצ"ל תחלה ההפרש בין תלמוד בבלי לירושלמי כי הנה בירושלמי אין שם חריפות ופלפולים כ"א הלכה פסוקה הגם שהוא ג"כ ע"פ טעם מעומק המושג מ"מ הרי אין שם חריפות, לבד ר"י ור"ל שעסקו בא"י ג"כ בפלפולים, אבל רוב התלמידים לא עסקו כ"א בהלכה פסוקה, ובבלי הוא מלא חריפות ופלפול ורמינהו קושיות ותירוצים. והנה הפלפול בעצמו הוא בעצם חשך גמור עדיין כי אינו יודע עדיין האיך יבוא אצלו גמר הענין, כי הרי מאבד מה שהי' אצלו גם במושכל ראשון, אלא שאם עוסק בעומק יותר הוא ריבוי הפלפול, ואם במעט עומק ג"כ מיעוט פלפול, הרי שהוא בעצם חושך אלא שמ"מ יש בו הפלאת המושג שיצא לאחר העומק שגנוז ונעלם בעצם הפלפול, וא"כ אם לאחר הפלפול בא לפסק ההלכה ה"ה בא להפלאת המושג, ואם נשאר בהפלפול בלא הלכה פסוקה ה"ה נשאר בהחשך. והחשך בעצם הוא יותר נעלה ממדריגות אור כמ"ש יוצר אור ובורא חושך שהחושך הוא בריאה בפ"ע, וכמו שאין ערוך בין יצי' לבריאה כן אין ערוך בין חשך לאור, וכשמגיע מתוך הפלפול להלכה פסוקה הרי אז נעשה החושך במדריגת אור כי החושך בעצמו נעשה אור, הגם שאור הוא ירידה לגבי החשך להיות אור, מ"מ הרי האור הוא מהחשך בעצמו ואין זה שם דבר בפ"ע, וזהו שאמרו שבבלי הוא חשך מפני הפלפול, ומ"מ נק' בשם תורה אור כי מתוך הפלפול מתגלה ההלכה, ובזה יובן מה שבא"י לא עסקו בפלפולים, כי הנה איתא בכתהאריז"ל שכדי לשבר הקליפות הוא ע"י קושיות ותירוצים, ולכן הי' עוסק האריז"ל בפלפול עד שהי' מזיע בכדי לשבר הקלי', והנה בא"י לא הי' כ"א קליפת נוגה שהיא עדיין קרובה להקדושה