לא

שהיא רק כלי לקבלת האור כו'. וביאור ענין מצה הנה ההפרש בין חמץ למצה שהחמץ הוא בחי' הגבהה והתנשאות ומצה הוא ביטול ושפלות, כי הכלי לגילוי א"ס הוא ביטול ושפלות כמ"ש מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח, וחמץ יש בו טעם חמיצות משא"כ מצה אין בה טעם, ונק' בזהר מיכלא דמהימנותא והיינו שאמונה אינה ע"פ טעם ודעת כ"א ביטול שלמעלה מן הטעם ודעת, והמצה להיותה בחי' ביטול ושפלות היא מיכלא דמהימנותא שהיא האכילה שע"י תתחזק בחי' האמונה, כי באמת יש הרבה בחי' שאי אפשר לבוא להשיג ע"פ הטעם ודעת וכמ"ש כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו, והחילוק שבין אותיות חמץ לאותיות מצה הוא בין אות חי"ת לאות ה"א, שהחמץ הוא בחי"ת ומצה הוא בה"א, ונת"ל שתמונת הה"א מרמז על ג' עולמות בי"ע שהם בבחי' הביטול כענין וצבא השמים לך משתחוים, אבל חמץ הוא בחי"ת ל' חטא כי רומז על בחי' בי"ע שבלעו"ז, והיינו בחי' גקה"ט שהם ההיפוך מבחי' הביטול כו', וכאשר נמשך אור הנר בכלי המצה אזי נעשה מבחי' מצה מצוה כי ע"י ההמשכה מיתוסף הוא"ו בתיבת מצה ונעשית מצוה. ועוד יש לפרש מצה לשון מצה ומריבה, והיינו כי המצה הוא בחי' ביטול היש שהיש הוא עדיין בשלימות ולכן צ"ל מצה ומריבה בבחי' מלחמה עם הנה"ב בכדי שיהי' ביטול היש כו', וזה"ע מצה שמורה כמ"ש ושמרתם את המצות, כי הנה הלילה הוא בחי' ההעלם וההסתר ובחי' היש עדיין בשלימות, רק שהמצה הוא בחי' ביטול היש, מ"מ היש הוא עדיין בשלימות ואפי' כשנמשך הנר להאיר את החושך דלילה, הנה הלילה הוא חשך עדיין כמו שהיתה קודם, כי החושך כדקאי קאי, רק שהנר מאיר את החשך מ"מ הלילה עצמו הוא כמו שהי' קודם לזה, וזהו מ"ש ליל שמורים הלילה הזה כיון שהלילה הוא חושך עדיין, רק שנמשך בה בחי' זו להאיר את החשך, מ"מ צ"ל ליל שמורים שצריכים שמירה, שמאחר שהיש הוא הרע שבמדות הוא בשלימות ובמקומו, לכן צ"ל בחי' שמירה שלא יפול ח"ו בישות כו', וכמו שבגשמיות בלילה מצוי מזיקים. וזה"ע ג' משמרות הוי הלילה משמרה ראשונה חמור נוער שהוא בחי' קליפות, ולכן צ"ל שמירה וזהו"ע מצה שמורה.

ובזה יובן ענין החיפזון והוא ע"ד שנת' בתניא שיש ב' בחי' בעבודה אתכפיא ואתהפכא, שבחי' אתהפכא הוא כאשר נהפך הרע וכמ"ש וכמ"ש אוהבי ה' שנאו רע, מואס ברע שהוא עוד יותר משנאו רע וזהו בחי' צדיקים, ובחי' בינונים הוא בחי' אתכפיא שהרע הוא בתקפו כתולדתו רק שמוח שליט על הלב, והעצה לבינונים הוא לברוח מהרע, וזה"ע בחי' יצי"מ שנאמר כי ברח העם שברחו מהרע, כי הרע הי' עדיין בתוקף אצלם רק שברחו מהרע כמ"ש בסש"ב. והבריחה היא