ל

מלך מלכי המלכים שהוא בחי' מלכותך, ועי"ז וגאלם לצאת מהמצרים וגבולים כו'.

וזהו"ע הנר שמאיר את החשך, והיינו שכמו הנר הגשמי מאיר את חשכת הבית, כמו"כ מה שנמשך הארה מבחי' מלכותך שזהו כמשל אור הנר עי"ז האיר את חשך גלות מצרים, ועי"ז נגאלו אבותינו ממצרים הם בחי' המיצר וחושך הגלות. והנה בנר יש בד"כ שני בחי' שמן ופתילה, שמן הוא בחי' חכ' שמן משחת קודש בחי' חכ"ע שבה מאיר גילוי אוא"ס ב"ה, להיות כי חכ' הוא בחי' אחד האמת בחי' ביטול הוא כלי להשראת אא"ס, והיינו שהחכ' הוא כלי שישרה בה האור מבחי' מלכותך מל' דא"ס, והפתילה הוא בחי' מדות והיינו בחי' יסוד ז"א, וז"ע הנר שמאיר את החשך כי ע"י חכ' ומדות מאיר הארה מבחי' מל' דא"ס להאיר במל' דאצי' בחי' ממכ"ע, ועי"ז האיר את החושך ונמשך יציאת מצרים.

והנה אנו רואים שהמדליק הנר הוא האדם שהוא מדליק את הנר, ולהבין זה בנמשל, הענין הוא דהנה באדם יש ג"כ בחי' נר כמ"ש נר הוי' נשמת אדם שנמשלה נשמת האדם לנר, והיינו שכמו בנר יש שמן ופתילה כמ"כ בעבודה בנשמת האדם השמן הוא בחי' חכ' וביטול של הנה"א שמברר ומעלה את הנה"ב, והפתילה הוא בחי' יר"ת וז"ע נר ה' נשמת אדם, והכוונה בפי' פסוק זה שע"י נשמת אדם יכול להאיר בחי' נר הוי' והיינו שע"י שמאיר בנפשו בחי' הנר שלו יוכל להמשיך בחי' נר ה' להאיר את החשך דגלות מצרים, וזהו כי נר מצוה שנמשלו המצות לנרות, כי על המצות מברכים ברוך אתה כו' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו, פי' מלך העולם הוא בחי' ממכ"ע שבריבוי ההשתלשלות נשתלשל מזה בחי' מצרים העלם חשך הגלות, ואשר קדשנו במצותיו הוא כמאמרם הקב"ה מניח תפילין הקב"ה מתעטף, וזהו במצוותיו ממש, וע"י המצות ממשיכין מבחי' תר"ך עמודי אור, וזהו כי נר מצוה שהמצות הם בחי' נר להאיר את החשך, וזהו"ע שהגאולה הי' ע"י משה ואהרן כמ"ש באו משה ואהרן וגאלום כי אהרן הוא בחי' שושבינא דמטרוניתא המעלה את הנרות הם נש"י, שהנשמה היא בחי' נר ואהרן מעלה אותה שתאיר נרה, כמ"ש בהעלותך את הנרות, ומשה הוא בחי' השמן הוא בחי' חכ' כו' יסוד אבא, ועל ידם נמשך האור דנר דבחי' מלכות דא"ס בחי' מלכותך בבחי' מל' דאצי' בכדי להיות הגאולה דיצי"מ, הגם כי מעצמו נגלה עליהם ממה"מ, אך מפני זה הגילוי היו יכולים לקבל הכל, והם המשיכו במל' דאצי' שהוא דוקא לנש"י.

והנה כדי לקבל בחי' זו זה"ע מה שנצטווינו לאכול מצה שהמצה הוא כלי לגילוי אור זה כי מצה הם אותיות מצוה, רק שבתיבת מצוה ניתוסף אות וא"ו, והיינו כי המצוה הוא בוא"ו להורות על ההמשכה שנמשך ע"י עשיית המצות, והמצה להיותה רק כלי להמשכת המצות הוא מצה אותיות מצוה בלא וא"ו להורות