כו

החשך הוא בריאה בפ"ע וכמו שאנו אומרים ובורא חשך, ובאור כתי' יצי' להורות על הפלאת החשך הנעלם על גילוי האור, כיתרון הבריאה נגד יצי', ולכן בלימוד הירושלמי להיות כי שם מובדלי' ביותר מטומאת הקלי' רק ק"נ, לא עסקו בפלפול מפני כי עיקר הפלפול הוא להביא לידי העלם כנ"ל, ובזאת ישבר כח הקלי' שהם גבורות קשות ובקושי' של תורה משבר אותם, ולכן בבבל דוקא אמרו במחשכי' כו'.

ועפ"ז יובן ענין הדלקת נרות דחנוכה, בהיות מבואר שהחושך מופלא מאד ואם יאירו את החשך הגם שהאור הוא ירידה עכ"ז ירידה זו היא ממקום גבוה מאד כנ"ל, וזהו ותורה אור לרמז על הארת האור מתוך החשך של הפלפול דוקא כנ"ל. וכמו"כ בנס דחנוכה מאחר שטמאו כל השמני' שרומז לתורה ורצו להחשיך התורה שז"ע להשכיחם תורתך, כשהאיר ה' להם ממקום גבוה ונפלא הי' האור, ע"כ הדליקו נרות לרמז לנס הנפלא כו', אמנם לא הדליקו רק נרות לבד ולא בחי' הנק' אור להיות כי הגאולה הי' ע"י בו"ד מתתי' חשמונאי ובניו כו' שהוא בחי' אתר דמשתני הוה ונפסד ולכן כבה שחזרו כו'. אמנם ע"י שורש המשכת השמן שמצאו פך כו' שהוא מקור האור שהוא בחי' ותורה אור, הנה עז"נ טעמה כי טוב סחרה לא יכבה בלילה נרה שגם בזמן הגלות שנמשל ללילה לא יכבה נרה לגמרי, והיינו מפני כי טוב סחרה שהמקיף בא מן ההעלם לגילוי ע"כ גם בלילה חשך גמור לא יכבה לגמרי נרה, ורק מ"מ מפני שהי' ע"י בו"ד לכן בהגלות נגלות האור נק' נרה ולכן כבה, אמנם בשורשה שנק' אור לא יכבה כו', וע"י הבירורי' דתורה בזמן החשך עי"ז יהי' הגילוי דלע"ל שיהי' באורך נראה אור ע"י הקב"ה, והיינו כי גוף האדם הוא הוה ונפסד, ואפי' מרע"ה, ולכן שורש המשכתו הוא מאתר דמשתני, אבל לע"ל שיהי' ע"י הקב"ה לא יהי' שינוי' כי אני הוי' לא שניתי כתי', ולכן כתי' והי' אור הלבנה כו' שהלילה בעצמה כיום תאיר וא"צ לנר כלל כי לא יהי' חשך, ולכן לא בחפזון שאין צריך לברוח מהרע כי לא יהי' רע והסירותי את לב האבן כו' ואת רוח כו', ולכן לא בחפזון כו' כ"א בשובה ונחת תושעון, וזהו באורך נראה אור כו'.