כה

ולהבין ענין אור דתורה צ"ל הלא מצינו בדרז"ל שאמרו ע"פ במחשכי' הושיבני זה תלמוד בבלי, וא"כ כל ענין הלימוד נק' בשם חשך ואיך הוא אור. ויובן בהקדם שורש ההפרש בין תלמוד בבלי לירושלמי, שבירושלמי רוב ההלכות הם הלכות פסוקות בלתי מעורבות כ"כ בקושיות ותירוצים כמו בבבלי, והגם שר"י ור"ל עסקו בפלפול מ"מ זה הי' רק בינם לבין עצמם אבל רוב התלמידי' לא עסקו בפלפול כ"א לימוד ההלכות בדרך קצרה לפסוק כל הלכה בטעמה, אמנם בבבל עסקו בפלפול להשיג בכל דבר הלכה עומק המושג שבה, דהיינו כשרוצה לעמוד על טעמו של דבר בעמקות לא יוכל להגיע לאמיתות הענין לעולם, וכל שיעמיק דעתו יותר, יותר יהי' הדבר מופלא ונעלם מן השכל והטעם כו', ובזה רבו המדריגות בענין הפלפול שכאשר יצטרך לטורח רב בקושיות ותירוצים רבים מאד עד שיגיע לאמיתת דבר ההלכה על בורי' יקרא פלפול גדול, ואם במעט הטורח יקרא פלפול קטן, ועכ"פ כל ענין הפלפול הוא הפלאת המושג שלא יוכל להשיגו וישאר בהעלם מאד, ואם הי' נשאר בהעלם הרי אבד השגתו הראשונה ע"כ יקרא חשך ומניעת ההשגה כאדם שהולך בחשך גשמי ממש, אך לאחר שהאיר לו אמיתת הענין לאחר שחשך לו קודם, הרי זה האור ממקום גבוה ירד, שהרי השגתו הראשונה מצומצמת מאד היתה, וכשהגיע למעלת ההפלאה וההעלם שלא יוכל להשיג כענין מה פשפשת כו' ה"ז עלי' ולא ירידה, ומ"מ יקרא חשך ולא אור מאחר שאינו משיג מאומה כו'. אמנם מ"מ בזאת ניכר יתרון מעלת החשך כאשר חוזר ויורד מלמעלמ"ט להאיר מן ההעלם לגילוי שהארה זו היא גבוה הרבה מאור השגה הראשונה וזה יקרא מתון ומסיק שמסיק ומוריד מן ההעלם. והנה נודע כי