כד

וז"ע ג' משמרות הוה הלילה, ראשונה חמור נוער שהוא בחי' קליפות, לכן צ"ל שמירה, וז"ע מצה שמורה. ועוד צ"ל בחי' מרור שצ"ל ג' דברי' פסח מצה ומרור, שהמרור הוא קו האמצעי בחי' רחמים כפי הסידור שמסדרי' על הקערה, ונת' הקושי' בלק"ת (בד"ה קול דודי) שלכאו' המרור קו השמאל בחי' גבורות. אך הענין הוא מפני שבבחי' מרירות מעורר המשכת ר"ר, כי בחי' רחמים אינו שייך כ"א על מי שהוא במדריגה התחתונה ואין טוב לו, אבל על מי שהוא במדרגה העליונה ואינו חסר לו כלל לא שייך עליו רחמנות כלל, ולעורר בחי' רחמים הוא ע"י שיתבונן איך שהבריאה היא יש מאין מבחי' שם והארה בעלמא, וכ"ש כשנמשך אחר תאוות גשמיות שמתרחק מאד מאור פניו ית', וע"י מרירות זו מעורר ר"ר על נפשו כו', וכתי' ואשא אתכם על כנפי נשרי' ואביא אתכם אלי שע"י בחי' רחמי' אביא אתכם אלי (ונמצא כי ג' דברי' פסח מצה ומרור, פסח הוא בחי' הדילוג בחי' המשכת מלכותך לבחי' מצה הוא ביטול היש ע"י המרור קו האמצעי בחי' רחמי').

ומעתה יובן ענין מה שגאולת מצרי' הי' בחפזון, והוא ע"ד שנת' בסש"ב שיש ב' בחי' בעבודה אתכפיא ואתהפכא, שבחי' אתהפכא הוא כאשר כבר נהפך הרע וכמ"ש אוהבי ה' שנאו רע, מואס ברע שהוא עוד יותר משנאו רע, וזהו בחי' צדיקי', ובחי' בינוני' הוא בחי' אתכפי' שהרע הוא בתקפו כתולדתו רק שמוח שליט על הלב, והעצה לבינונים לברוח מהרע, וז"ע בחי' יצ"מ שנאמר בה כי ברח העם שברחו מהרע, והבריחה הוא בתורה היינו לקשר מחודומ"ע בתומ"צ היינו לקשר מחשבתו ודבורו במחשבת ודבור התורה ובחי' המעשה במעשה המצות, ועי"ז ממילא יתבטלו המדות רעות, כי המדות הם מדות האדם וכשמקשר מחדו"מ במחדו"מ דתומ"צ הגם כי מחדו"מ הם רק לבושי' מ"מ הרי הם מחדו"מ של הקב"ה. וגם ניתן הכח להיות מוח שליט על הלב לכן מתבטלי' המדות רעות עי"ז להיות בבחי' אתכפיא ביטול היש כו'. וז"ע חפזון דישראל שהוא בחי' הבריחה מהרע כו', והיינו מפני כי הרע עדיין בתקפו, ולכן הי' צ"ל כי ברח העם. וז"ע המשל שהדליק הנר בלילה שלילה הוא בחי' החשך הוא עדיין כמו שהי', רק שהדליק הנר להאיר את בחי' החשך, וכבה, כי עבירה מכבה מצוה, היינו בחי' הנר מצוה מכבה עבירה, ולכן ישראל אחר יצ"מ היו במדריגות פעם כך ופעם כך (ר"ל פעם חטאו והיו במדרגה שפלה וכשעשו תשובה נתעלו) ואין עבירה מכבה תורה כי תורה היא בחי' תורה אור כו'.