כא

העולמות הוא מבחי' שמו ית', ושמו ואור הוא בחי' אחת שפי' אור הוא הארה בעלמא שאינו נוגע לעצמותו כלל, כמו אור השמש ואפי' אור הנר הנה אינו נוגע אל העצם כלל אם הוא מאיר א"ל, ולכן כשיש מסך מסתיר על האור אין בו שום שינוי וכן כשמאיר אין בהם שום גרעון, והיינו מפני כי האור הוא הארה בעלמא שאינו נוגע אל עצמותו כלל. ועד"ז יובן למעלה שהשתלשלות והתהוות כל העולמות הוא מהארה בעלמא שאינו נוגע לעצמו כלל, וזהו בחי' שם ג"כ שכמו שמו של האדם אינו נוגע להאדם כלל, שלעצמו א"צ להשם כלל כ"א לזולתו. והנה עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד שבחי' השם הי' כלול בעצמותו ולא הי' עולה בשם כלל, ובריאת העולמות הי' מבחי' שמו כו', ולכן נא' ל' נברא שמשמע מאליו כי ל' בראת הוא כמו כח הפועל בנפעל שבחי' זו אינו שייך כ"א בש' אלקים שהוא האור שמאיר לכל נברא בפרט אבל בבחי' ש' הוי' הוא ונבראו ממילא ומאליו כו', וזהו נברא העולם כו'.

והנה בחי' שם ואור זה הוא בחי' מל' שזהו מ"ש מלכותך מלכות כל עולמים, ויש בזה ב' בחי', הא' הוא בחי' מלכותך, הב' הוא בחי' מלכות כל עולמים, שבחי' מלכותך הוא האור כמו שהוא כלול בעצמו כמו קודם שנבה"ע שהי' הוא ושמו בלבד, שהשם והאור הי' כלול בעצמותו ואז האור הוא ביתר שאת ויתר עז כמ"ש בתניא ממשל אור השמש כשהוא בשמש הוא ביתר שאת, וזה שיאיר האור והשם הוא ירידה והשפלה, וזהו ההפרש בין מלכותך לבחי' מלכות כל עולמים, מלכותך הוא בחי' מל' דא"ס שהוא בחי' האור כמו שהוא כלול בעצמותו ומלכות כל עולמים הוא בחי' מל' דאצי' שהוא האור כמו שמאיר להוות עולמות כו'. ופי' מלכות כל עולמים שמהוה כל העולמות, ובד"כ נחלק לג' עולמות בי"ע כמ"ש ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, בראתיו היא בריאה יש מאין כמו באדם אותיות המחשבה הם בחי' ראשית הגילוי, ואח"כ דיבור ממח' הוא בחי' גילוי ההעלם שע"י הדבור יוצא העלם מחשבתו, כמ"כ עד"ז יובן למעלה שבחי' עולם הבריאה היא יש מאין, ויצי' היא גילוי ההעלם וה"ע ציור החומר, ובד"כ עולם הבריאה הוא בחי' ג"ע העליון עולם הנשמות, יצי' בחי' עולם המלאכי', אף עשיתיו עולם הגלגלי' כו', ובכללות בחי'