יז

ההמשכה הוא בת"ת שהוא בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה. וההפרש בין אצי' מדות דתיקון ובין עבודת החיות הוא ע"ד ההפרש בין ביטול היש לביטול אמיתי כמ"ש ונחנו מה, או בין שבת תתאה לשבת עילאה, כי מעצם המדות יכול להיות ע"ד מ"ש ראומה ראו מ"ה שהמ"ה והביטול נרגש, או ע"ד לא כאברהם שיצא כו' ולא כיצחק כו'. אבל ע"י עבודת החיות נעשה בהם ביטול אמיתי, והכח להחיות ע"ז הוא מפני ששרשן מעולם הנקודים ונת"ל בדרוש יו"ט של ר"ה שהתהו הוא מ"ה בעצם לא כמו התיקון שהוא בגימט' מ"ה שהגימט' הוא לבוש, ולכן יכולים להמשיך על ידי עבודתם שיהי' בתיקון גם כן מ"ה בעצם.

ומעתה נבוא לביאור האבות הן הן המרכבה שהאבות הם חג"ת דאצי' ומהו"ע המרכבה שלהם. אך הנה מבואר באדרא זוטא או"א ממו"ס נפקו וז"א בעתיקא אחיד ותליא, וביאור ענין זה יובן עד"מ מבשרי, כי הנה השכל הוא נולד מן המשכיל שלמעלה מן השכל ששם לא נודע גילוי השכל וטעמו של דבר כלל, אבל מ"מ הוא נק' משכיל. אבל ז"א בעתיקא אחיד ותלי' שהמדות נלקחו ממקום עליון יותר. כי הגם שהמדות נולדו ונתגלו מן השכל ולפי שכלו כך תהיינה מדותיו, ובינה נק' אם הבנים והחכמה אב, מ"מ אין זה אלא שהם גורמים להולדת והתהוות המדות שיצאו מההעלם אל הגילוי. אבל עיקר המדות בשרשן נלקחו ממקום עליון יותר , ומכ"ז מובן איך שהז"א שהוא בחי' מדותיו ית' הוא בשרשו למעלה מבחי' או"א אלא שנמשך למטה . ולכך האבות שהם חג"ת הם בחי' מרכבה להעלות את האדם הוא בחי' חכמה, כנודע שיש ב' בחי' אדם, אדם הראשון הוא בחכ', ואדם תתאה הוא ז"א, וזהו מה שמו ומה שם בנו, מה שמו חכמה, ומה שם בנו ז"א, והנה כשמתעלות המדות נעשה יפה כח הבן ומעלה גם בחי' חכמה להמשיך התלבשות אא"ס בחכמה להיות גילוי אנת הוא חכים, כי א"ס בעצמו לאו דאית לי' מכל אלין מדות איהו כלל. רק המשכת אוא"ס להיות בחכמה תלוי בהמשכת והעלאת נשמות הצדיקים וכמארז"ל ע"פ ועשיתם אתם מעלה אני עליכם כאלו עשאוני. והוא ע"י ביטול המדות ע"ד מ"ש המשל ופחד כו' מיכאל שר של מים וגבריאל שר של אש ואין מכבין זה את זה כו', כמו למשל ב' שרים המנגדים זה לזה כשבאים לפני המלך הרי הם בטלים ממש עד שכל אחד יוכל לעשות מלאכת חבירו, אך זהו בבריאה כי יש מרכבה ביצי' ובבריאה. וכמו"כ במדות עליונות ע"י ביטולם לא"ס דלאו מכל אינון מדות כמ"ש לך ה' הגדולה כו' עי"ז נמשך מא"ס דלאו מכל אינון מדות כלל במדות,