יד

סתימאה נפקי ז"א בעתיקא אחיד ותליא, וביאור הענין עד"מ מבשרי כו', כי הנה השכל הוא נולד מן המשכיל שלמעלה מן השכל ששם לא נודע עדיין גילוי השכל וטעמו של דבר כלל, אבל מ"מ הוא נק' משכיל מקור לשכל זה. אבל ז"א בעתיקא כו' שורש המדות הוא נלקח ממקום עליון יותר, והגם כי ע"י השכל נולדי' כו' וע"פ שכלו יהולל, חכ' ובינה אב ואם המולידי' את ז"א שמולידי' לבוא לידי גילוי ומנהיגי', אבל שורשן הוא יותר נעלה הרבה, ולכן יכול להיות יפה כח הבן כו'. ולפ"ז יובן איך הוא בכח האבות חג"ת להגביה בחי' אדם חכ' אדה"ר, אדם תתאה ז"א מה שמו ומה שם בנו, וכשמתעלים המדות הנה יפה כח הבן ומעלה גם בחי' חכ' להיות נמשך המשכת אוא"ס בחכ' להיות גילוי אנת הוא חכים כי אוא"ס הוא לאו מכל כו', רק המשכת אוא"ס בחכ' תלוי בעבודת האבות הן המרכבה להעלות אדם דחכ' להיות נמשך מבחי' אנת להיות חכים. וזהו שארז"ל ע"פ ועשיתם אתם כאילו עשאוני, ונק' מרכבה ע"ש שבטלי' לגמרי.

וז"ש לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת, בבחי' ביטול לך, ועי"ז נמשך מבחי' אוא"ס דלאו מכל אינון כו' להיות אנת הוא חכים וגם במידות, ומפני כי זה באצי' ששם בלא"ה רך כקנה וכנ"ל, עי"ז נמשך מבחי' הגבוה יותר והיינו מבחי' עקודי' מה שעקוד בכלי אחד בחי' התאחדות והתכללות כו' שזהו מעלת התיקון כמ"ש במ"א, ע' ביאור והניף הנ"ל.

והנה זה הי' קודם מ"ת שהי' רק ע"פ עבודתם, אברהם מרכבה למדת החסד, יצחק גבורה, יעקב ת"ת המחברן, וע"י מ"ת שניתנה לנו התורה שהיא ג"כ בכלל בג' קוין כי יש מצות שהם בבחי' העלאה כמו תרומות ומעשרות וקרבנות צדקה, רצוא תרומם, ויש מצות שהם בבחי' המשכה כמו ציצית ותפילין, ותורה הוא קו האמצעי, ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל, ובד"כ ז"ע על ג"ד העולם עומד על התורה כו', עבודה עבודת הקרבנות ועכשיו תפלה כנגד תמידים, גמ"ח מלמעלמ"ט תורה קו האמצעי, וכדי להעלות התורה ולקשרה בבחי' אוא"ס ב"ה ממש שלמעלה מבחי' אדם כי לא אדם הוא ע"י ישראל שהם זרע אברהם יצחק ויעקב וירושה לנו מאבותינו התשוקה והצימאון להבטל ולהכלל באוא"ס ממש, וניתן לנו כח זה במ"ת שאנחנו נעלה וינשאו את בחי' אדם בעסק תורתינו ועבודתינו בקיום המצות שבבחי' אדם רמ"ח פקודין כו' שס"ה כו'. וזהו שנאמר במ"ת אנכי ה' אלקיך, שמבחי' אנכי מי שאנכי יהי' נמשך שם הוי' להיות אלקיך וע"ד האבות הן הן המרכבה.

וזהו פדה בשלום נפשי כי ברבים, שארז"ל תורה וגמ"ח ותפלה, ואומרם בציבור לפי שהרבים ממשיכי' י"ג מדות הרחמים בכל עת, כמ"ש ע"פ דרשו, וכשעוסק בג'