יא

המחבר מוחין ומדות להיות פנימיות המדות מקושרי' בהתקשרות חזק לבחי' שפע החכ' כו'.

והנה ביחזקאל ססי' ל"ד כתי' ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם, נמצא גם בצאן נשמות דבי"ע יכולי' להמשיך שיהיו בחי' אדם, וזה הי' עבודת יעקב שהי' א' מז' רועים המפרנסי' נש"י, ולכן עשה לו מקל לבנה לח בחי' חסד, לוז וערמון גבורה, והוא אעיל בינייהו, מחשוף הלבן הגברת החסדי', בכדי להמשיך מ"ד לברר ב"ן בבי"ע להמשיך בהם ג"כ בחי' דעת עליון עד שנק' צאן אדם ממש, וזהו ענין המקלות ששם ברהטי' כו', וא"כ בירר והעלה נשמו' דבי"ע, ולכן נמשך מזה הבירור עקודים נקודים וברודים, והיינו שכמו ע"י בירור דנה"ב שבאדם מתעלה הנה"א ע"ד והחיות נושאות כו', והיינו לפי ששורשה מבחי' נקודי' לכן גדול ורב כוחה כו', כן ע"י בירור זה שבירר אצל לבן עד הניצוצות היותר אחרונות, כי מעשה אבות סימן לבני'.

ובדרך כלל יש ב' מיני רע, הא' רע הנגלה, ולזה אין צריך שהיית זמן כ"כ לבררו, להיותו נגלה, וע"ד הראשונים שנתגלו עוונם נתגלה קיצם כו', אבל יש בחי' רע שנדמה לירא שמים ותוכו מרמה זהו לבן הארמי, ולכן לברר בחי' זו נשתהה יעקב עשרי' שנה, ומעשה אבות כו', וכמו שהוא הלך אתו בעקמומיות ובמרמה אם כה יאמר כו' ששינה בכל עת, כמו"כ הוכרח יעקב לבוא עמו עד"ז בכדי להוציא ניצוצות הטוב המובלע בו.

ומפני היותו מראה עצמו לבן, הוכרח יעקב להמשיך מ"ד ג"כ מבחי' לבן, וז"ע מקל לבנה והמשיך מ"ד [מ[הכתר, עד ששם פני הצאן נשמו' דבריאה אל עקוד פי' בע"מ מאכ"ח ח"א סי' ט' זה יצחק, וכ"ה ביר"ק עקידה, והיינו בחי' מסי"נ דיצחק. ובעבודה זהו ענין למסור נפשו באחד בק"ש ע"ד פ' ראשונה דכתי' בה בכל מאדך אותיות אדם וכנ"ל שז"ע ועמך לא חפצתי אפי' בחי' עמך מקור חיים, וע"י בירור זה ותלדנה הצאן עקודים נקודים וברודים פי' לידה הוא בחי' גילוי וע"י שרעה ופרנס נשמות דבי"ע שיהי' פני הצאן הוא בחי' פנימיות רצונם בחי' רעו"ד אל עקוד, עי"ז נתגלה בי"ע דכלליות שהוא בחי' עקודי' נקודי' וברודי' כו'.