ט

ויקח לו יעקב מקל לבנה

(בס"ד. ש"פ ויצא, ל"ב).

[zman_begin]ויצא[zman_end]

ויקח לו יעקב מקל לבנה לח וגו' ותלדנה הצאן עקודי' נקודי' וברודי', ויתן פני הצאן אל עקוד. וצ"ל איך בירר יעקב מצאן לבן עקודי' נקודי' וברודי' שפי' האריז"ל שהם עולמות שלמעלה מאצי'. והענין דהנה עקודים נקודים וברודים הם בי"ע דכלליות, ובזח"א קס"א ב' פי' פסוק ויקח לו יעקב, ותוכן הענין שבחר לו מדת הת"ת קו האמצעי בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה שממשיך בו אור הכתר ועי"ז מחבר חו"ג, והמשיך אור זה למל' בכדי שיתברך בי"ע.

וביאור הענין יובן בהקדם מ"ש וזרעתי את בית ישראל זרע אדם וזרע בהמה, זרע אדם הם הנשמות הגבוהות שמבחי' אדם בצלמינו, ונק' בנים למקום וכמו מעלת האדם הרגשה כך נשמו' אלו יש להם דעת, ואין הפי' ידיעה אלא הרגשה, וזרע בהמה הם הנשמות שאין להם דעת כ"כ שבדורותינו אלה, כי בני עלי' מועטי' גם בדורות הראשונים, ואין הפי' שאין להם דעת כ"א הגם שיודעי' מפי ספרי' וסופרי' איך שמחי' ומהוה ולגדולתו אין חקר מ"מ אינו מורגש בבחי' דעת שלם ה"ז זרע בהמה שהרי הבהמה רואה ושומעת ג"כ, מ"מ אינה מבנת מפני שאין לה דעת כ"כ, וכך נשמות אלו הגם שיודעי' אין זה בבחי' הרגשה והתקשרות, כי דעת מל' והאדם ידע. ומבשרי אחזה כאילו רואה.