ד

השמש הוא דרך המשכה, וזהו בחי' אברהם ויצחק ב' בחי' שמש ושמתי כדכד שמשותיך, חמה ולבנה, מאחר שאור הלבנה יהי' כמו אור החמה וזה עד דוד הגדיל, וזהו ואהבת ב"פ אור, ועד"ז רצו אנשי יריחו להיות או"ח ואהבת מבחי' אחד, יריחו ל' ריח חדש לבנה, אמנם זה יהי' לע"ל ע"י העבודה דעכשיו בשכמל"ו בחי' ריחוק, וגם זה יתקרב ע"י שבכל שבת ושבת ויכל אלקי' בחי' הצחוק שנעשה מבחי' ש' אלקי' כו'.

וזהו ענין ברכו באור פניו של אדם וקדשו כו', והיינו בהיות נודע כי מקור הראשון לברה"ע הוא מבחי' המדות וכמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה, וז"ע ששת ימי' עשה שהששת ימים הם ז' מדות, עשה שנשפלו בבחי' דיבור שנק' מעשה, וכנודע כי דבורו של הקב"ה חשיב מעשה, ובכלל זה גם המוחין שבמדות כו', ולאחר ששבת ונתעלו המדות ומוחין שבמדות לשרשם, אז ברכו וקדשו שהוא בחי' המשכת חו"ב דאצי' עצמן וניכר זה באור פניו ע"ד חכמת אדם תאיר פניו, וכתי' יאר ה' פניו אליך כו', והטעם הוא להיות כי שבת מכל אשר ברא ותחלה נא' מכל אשר עשה, והיינו שזהו נגד ג' בחי' אדם דכלליות שהם בי"ע דכלליות, ולכן להיות כי שבת גם מכל אשר ברא ג"כ שנכלל בזה גם אדם דבריאה, לכן נתגלה אז הארת אצי' העליון דכלליות, וזהו ברכו וקדשו כו', ולכן ויברך כו' ויקדש מפני ששבת מכל אשר ברא כו'.