ג

ועפ"ז יובן למה לא נק' שבת ראש, כי הראש כולל והתחלה לל' יום עד"מ, שהוא המקור לל' יום שבאי' אח"כ, וכן ר"ה לכל השנה וה"ז כלל לפרט כמו מאמר דבראשית שכולל עשרה מאמרות היינו גם ט' מאמרות פרטי' שבאי' אח"כ, או כמו מח' לריבוי הדבור שאח"כ, אבל שבת הוא שביתה ועליי' בלמעלה מהזמן לגמרי, ואיך שייך לומר שכולל ז' ימי' שאח"כ, הלא זהו עלי' בלמעלה מן הזמן לגמרי, ולכן ארז"ל ר"ח להבא וכן ר"ה, אבל שבת ושביעית שעברה והיינו כי אחר ששת ימי בראשית הוא שבת, ולכן ארז"ל מונה ששה ימי' ושובת, וא"כ שבת הוא בחי' יצחק וזהו ל' צחוק ותענוג וצחוק עשה לי אלקי', ולכן השבת הוא כי בו שבת לפי שויכל אלקי' כו' מכל מלאכתו, והגילוי דר"ח הוא אברהם, וכן בר"ה והוכן בחסד כסאו בחי' אברהם אתקין לכורסייא. אך קודם הגילוי צ"ל עלי' וז"ע ער"ח דכתי' מחר חדש כו' כי יפקד מושבך, והיינו ההעדר שזהו חשך דיצחק כו', וי"ל שההעדר שבסוף הוא העלאה שעי"ז נמשך בר"ח עוד בחי' עליונה יותר, ואח"כ נעשה עוד העלאה יצחק חשך כו', ובערב ובקר צריך לומר שהחשך שקדם זהו ע"ד סוף מעשה במח' תחלה כו'.

ואמנם צ"ל א"כ מהו מעלת השבת היתכן שהוא בחי' חשך ח"ו, אך הענין דיש ב' בחי' עליות, עד"מ בשינה עליות הנשמה בצדיקי' בידך אפקיד רוחי שהנשמה מתעלית למקורה לבחי' ואתה נפחת בי ויפח כו' מאן דנפח כו', ומשגת שם מה שאינה משגת בגוף, ועכ"ז לגבי הגוף ה"ז חשך יותר, ויש צדיקי' משיגים קצת ע"י החלום, ועכ"ז אינו גילוי גמור משא"כ בחי' נבואה שהיא ג"כ עליי' והיינו שהגוף מזדכך ג"כ עד שעולה ג"כ בעלות הנשמה ואינו יורד בבחי' שינה, וע"ד אלי' שעלה בסערה גם גופו, וכן כתי' ורוח אלקי' ישאך כו' וה"ז לגבי ההשגה שבחלום כמו אור לגבי חשך, וז"ש בחלום אדבר בו לא כן עבדי משה כו' פא"פ כו' ומראה ולא בחידות, ותמונת כו'.

ועד"ז יובן החילוק בין עלי' דר"ח ור"ה לשבת, שר"ח ור"ה העלי' רק בפנימיות בהאור אבל למטה נשאר חשך, אבל בשבת העליות הוא בבחי' הגוף והכלי' וה"ז אור גדול ולא חשך, ועד"ז יאמרו לע"ל ליצחק כי אתה אבינו, וזה יהי' ג"כ בלבנה לע"ל שתתעלה מעלה מעלה גם בחיצוניות ולא יהי' חשך למטה ח"ו, ובחי'