ב

ג"כ התפשטות שמו, אמנם פועל רוממות בעצמותו שהרי המלך אין רואין אותו כשהוא מסתפר וכשהוא ערום כמארז"ל בפ"ב דסנהדרין, ונמצא מובן איך שהם הארה דהארה דהארה, וה"ז הוא הפלגת הריחוק כו' והוא בחי' יחו"ת, אמנם אחד הוא בחי' יחו"ע שלמעלה מאהבה כ"א ביטול לגמרי, ולכן ארז"ל מן שמע עד אחד בעמידה (ע' בתוס' ברכות די"ג ע"ב), ואהבת יכול לילך, והיינו שהילוך הוא בחי' אור, אבל ענין העמידה הוא ביטול, ופי' יחו"ע הוא עד"מ אור וזיו השמש כמו שהוא במאור השמש שאז אינו עולה בשם כלל, ואינו נק' בשם אור, ובחי' ומדריגה זו הוא בחי' יצחק דכתי' בי' ותכהינה עיניו מראות שהוא בחי' החשך בחי' ביטול לגמרי, וכן בק"ש צריך להעביר ידיו ע"ג עיניו בפסוק ראשון בחי' חשך וכענין עולמתא שפירתא דלית לה עיינין, ולכן ברכת ק"ש מתחילין יוצר אור ובורא חשך, ופי' האריז"ל ובורא חשך ימשמש בתפילין של ראש הרי החשך גבוה מהאור כו', ובכל יום בק"ש צ"ל ב' בחי' אחד ואהבת, חשך ואור שז"ע יצחק ואברהם, אברהם הוא בחי' אברהם אוהבי, ויצחק ותכהינה ביטול מס"נ שלמעלה מטו"ד והוא ממעל לעצים עץ החיים ועץ הדעת כו', ולכן אין הלכה כאנשי יריחו כו' כ"א צריכין להפסיק בשכמל"ו, ועד"ז בר"ח העלאה ואח"כ המשכה, וזהו קרבן דר"ח פרים בני בקר שנים רצוא ושוב, שלא יהי' יניקה מב' הבחי' כי ע' שרים מקבלי' מחו"ג ישמעאל באהבה ועשו ביראה, וזהו דכתי' ובראשי תרין ראשין, וכנגד זה החשך והאור בלבנה.

והנה לע"ל יאמרו ליצחק כי אתה אבינו וה"ז בחי' חשך, ויובן בהקדם ענין שבת שאז כתי' ויכולו השמים והארץ, ואז גילוי התענוג כו' אך מי שטרח בערב שבת ביטול היש יבוא בשבת לביטול אמיתי בירור שני, והיינו ע"י ההמשכה מלמעלה תענוג נשמה יתירה, ואח"כ העלאה במקור התענוג, וזהו ב' שבתות כהלכתן אברהם ויצחק, כי יצחק הוא בחי' צחוק ותענוג כו' הוא ההעלאה מקור התענוג, וז"ש יעקב אם יהי' אלקי' עמדי כו' ושבתי כו' והי' ה' לי לאלקי' גילוי בחי' יצחק, נמצא בשבת שהוא אותיות תשב עליות העולמות העיקר בחי' יצחק תענוג עליון, ור"ח אברהם השפעה וחסד להחיות העולמות כנ"ל.