שפ

לית מח' תפיסא בי' כלל. אך הענין הוא דהנה איתא בזהר לית מח' תפיסא בי' אבל נתפס הוא ברעו"ד, והענין הוא דהנה רעו"ד הוא בחי' רצון פשוט, דהנה אית רצון ואית רצון, אית רצון הנמשך ע"פ שכל והשגה דהיינו שע"י שמתבונן באלקו' בבחי' השגה והבנה עי"ז נמשך לו הרצון לאלקות, אך זהו עדיין בחי' חיצוני' הלב לפי שרצון זה נמשך מבחי' דעת והשגה כו', אך פנימי' הלב הוא בחי' רעו"ד שהוא בחי' רצון פשוט שלמעלה מן השכל והשגה בבחי' מס"נ ממש, וזהו בחי' איתן שהוא בחי' קשה, בחי' קשה עורף הוא, רצון שלמעלה מן השכל. ובזה יובן מה שריב"ז בכה וא' איני יודע באיזה דרך מוליכין אותי ולכאו' אינו מובן הלא ארז"ל אמרו עליו על ריב"ז שלא הניח דבר גדול ודבר קטן והי' עוסק בתומ"צ כל ימי חייו ואעפ"כ בכה ואמר שאינו יודע באיזה דרך כו'. אך לפי הנ"ל יובן דמה שהוא ע"פ השגה ושכל בזה לא הי' טועה כי מה שהוא מחכ' ולמטה דהיינו בבחי' רצון התחתון הי' יודע שיצא ידי חובת שמים, אך מה שבכה זהו שמחמת ענווה טעה בעצמו בבחי' רעו"ד שלמעלה מן השכל והשגה שהוא בחי' מס"נ, בזה טעה ואמר שאינו יודע, אבל בבחי' הרצון שנמשך מבחי' השכל בזה לא הי' יכול לטעות כלל כו'.

ו) והנה להבין מאין נמשך בחי' רצון פשוט זה שלמעלה מן השכל בנפש. הענין הוא דהנה כתיב בנים אתם להוי' אלקיכם, ולכאו' אינו מובן איך שייך לומר בנים להוי' אלקיכם. אך הענין הוא דהנה כמו שהבן נמשך ממוח האב דהיינו מבחי' עצמות החכ' ואינו כמו שאר השפעה כמו שכל או דבור שנמשך ג"כ מבחי' חכ' אך זהו רק חיצוני' החכ', וזהו ענין המלאכים שאף ששרשן גם מבחי' חכמה אך זהו רק מבחי' חיצוניות החכ', משא"כ נש"י עלו במח' דהיינו במח' הקדומה שהוא בחי' עצמות החכ', וכמ"ש עם המלך