שע

מקום ובבינה בריחוק מקום ובז"א ע"י חלון ובמל' ע"י נקב, שלכן נק' המל' נקבה שהוא בחי' נקב ה', ומאצי' לבי"ע ע"י פרסא. וצ"ל הלא גם באצי' יש כמה פרסות, כנודע מענין רקיע שע"ג חיוון עילאין הם בחי' המדות עליונות שזהו מ"ש ועל ראשי החיות רקיע כעין הקרח הנורא נטוי על ראשיהם שז"ע הפרסא שבין בינה לז"א, וכמ"ש בזהר, וע' מזה בסידור ע"פ הנותן שלג כצמר, שזהו מ"ש מבטן מי יצא הקרח שהוא בחי' רקיע כעין הקרח, והיינו כי באצי' עצמו יש אבי"ע, והמדות הם בחי' יצי' שבאצי' ובינה נק' בריאה שבאצי' ולכן יש בחי' פרסא המפסקת בין בריאה ליצי' שבאצי' גופא, ובזח"א פ' נח איתא שגם בין כתר לחכ' יש ג"כ בחי' פרסא כו', ונמצא שיש באצי' עצמו כמה פרסות, וכנודע מענין י"ג פרוכת היו במקדש כמ"ש מזה בת"א בד"ה והבדילה הפרוכת. אך הענין הוא דהפרסות שבאצי' הם ע"ד משארז"ל במד"ר בראשית פך"א בענין איש לבוש הבדים כהדין קמצא דלבושי' מיני' ובי'.

ולהבין כ"ז צ"ל מה שייך למעלה ענין קירוב מקום וריחוק מקום, הרי כתיב הנה מקום אתי, והוא מקומו של עולם כו'. אך הענין הוא דהנה פי' מקום הוא רק במעלה ומדריגה בחי' מעלה ומטה, והנה פי' מעלה ומטה אינו פי' במקום גשמי רק הפי' מעלה ומטה הוא במעלה ומדרגה גבוה, דהיינו מה שיש לו יתרון מעלה על זה נק' מעלה, כמו למשל שכל ומדות, השכל נק' מעלה לגבי מדות לפי שיש לו יתרון מעלה על המדות, וכן אדם שהוא חכם גדול ויש לו יתרון בשכלו על זולתו נק' אדם גדול, והיינו לפי שיש לו יתרון על גבי חבירו נק' מעלה כו', ועפ"ז יובן ג"כ למעלה פי' קירוב מקום או ריחוק מקום דהיינו מה שמאיר אוא"ס יותר נק' בחי' קירוב מקום כו'. ולהבין פי' קירוב וריחוק כו' יובן זה ממה שאנו רואים למטה כשצריך להשפיל את השכל בדבור הנה מתחלה מתלבש השכל במחשבה ואח"כ ממח' למדות שבכדי שיפעול דבריו לזולתו צ"ל שיהי' יוצאי' מן הלב כנודע שדברים שיוצאים מן הלב נכנסי' ללב השומע, וממדות לדבור, הנה השכל מאיר בדבור בריחוק מקום לפי שצריך השכל להשתלשל ממדרגה למדרגה עד שיתלבש בבחי' דבור כו', אבל התלבשות השכל במח' הוא בבחי' קירוב שא"א להשיג השכל בלתי אותיות המחשבה ואינו צריך להשתלשל ולירד ממדרגה למדרגה כ"א המח' הוא לבוש הראשון להשכל, וזהו בחי' קירוב. ובזה יובן ג"כ למעלה מה שאוא"ס מאיר בכתר וחכ' בבחי' קירוב, שהם ראשית המדרגות אשר בם יתגלה אוא"ס.