שס

השמים ואת הארץ אני מלא, ששמים וארץ שוה וכמאמר והקדוש בשמים ובארץ שהוא קדוש ומובדל בשמים ממעל ועל הארץ מתחת שגם הרוחניות כמו גשמיות יחשב לפניו ית'. והנה בנש"י כתיב ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש שהם מקבלים מבחי' קדוש ומובדל שאינו בגדר השתלשלות בחי' סוכ"ע, ושם הוא שורש נקודת פנימיות הלב להיות האהבה לה' למעלה מבחי' טעם ודעת בבחי' רעותא דלבא וכמ"ש מי לי בשמים ועמך כו' כלה שארי ולבבי וכמ"ש לך אמר לבי בקשו פני כו'. וזהו מה שאמרו השבטים ליעקב כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד, פי' כך הוא בחי' כדמותינו, כי יעקב הי' מרכבה לאלקו' בבחי' מרכבתא עילאה בבחי' ביטול דיחו"ע כנ"ל והם היו במדרגת יחו"ת, ולכן אמרו כך כו' בכ"ף הדמיון לבד, אמנם מ"מ בחי' וענין הביטול אינו נמצא כ"א בהאדם דוקא, וזהו"ע בצלמנו כדמותנו בדומה לו כביכול, ולכן עליו דוקא שייך המלוכה, וגם כי האדם יש בו רמ"ח אברים ושס"ה גידי' והרי הוא בצלמנו כמ"ש ועל הכסא דמות כמראה אדם כו' ורמ"ח פקודין המה רמ"ח אברי' דמלכא, וכשהאדם מקיים הרמ"ח פקודין ה"ה כלי לקבל גילוי הרמ"ח אברי' דמלכא, וזהו בצלמנו כדמותנו, ונק' קדם למע"ב בהיות כי הוא עיקר המכוון והקיום של המלוכה.

אך הנה כ"ז הוא כאשר לא פגם בתומ"צ אזי הוא בצלמנו כדמותנו, אבל אם פגם באיזה מצוה אזי נפגם הצלם ונחסר ממנו הדמות ונמשל כבהמות נדמו, ואדרבה הוא יותר גרוע מהבהמה כי הבהמה לכה"פ לא עברה רצון בוראה, וע' בד"ה תקעו (דך"ט) מענין רצועה של עגל שבמלקות, וע"ז אמרו רז"ל אין חיה רעה שולטת באדם אא"כ נדמה לה כבהמה ר"ל שנחסר ונסתלק צלמו, והראי' מדניאל בגוב אריות שלא הזיקו אותו והוא מחמת שהי' אצלו הצלם בשלימות, והסיבה לזה הוא ע"ד מארז"ל אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות. והעצה לזה זהו מה שאמרה תורה יביא אשם ויתכפר, דהנה ענין הקרבנות הוא שמקריבים הבהמה ע"ג המזבח ונכללת באש שלמעלה בשרשה בפני שור שבמרכבה ועי"ז והחיות נושאות את הכסא עם בחי' כמראה אדם שעל הכסא לבחי' כי לא אדם הוא, והו"ע בהמה רבה בחי' המדות שלמעלה מהחכ' ועי"ז נמשך תוס' אור למלאות הפגם כי הפגם הוא בבחי' כמראה אדם שם הוי' ברמ"ח פקודין שנק' קדש שלכן מברכין על המצות אשר קדשנו במצותיו שהם מבחי' קדש העליון, אבל ע"י הקרבן נמשך מבחי' שלמעלה משם הוי' ע"ד מ"ש לפני הוי' מבחי' קדה"ק וכמארז"ל במשנה העולה קדש קדשים כו' ונתמלא הפגם. אך בכדי שתוכל הבהמה להתעלות כ"כ