שנט

לזה, ולכן נברא באחרונה בכדי שימצא הכל מוכן, וזשאה"כ אנכי עשיתי ארץ ואדם עלי' בראתי שכל עיקר המכוון מהבריאה הוא בשביל האדם, והיינו מפני דכתיב נעשה אדם בצלמנו כדמותנו כו' שעיקר המלוכה אינו שייך כ"א על האדם כי מלך על עם בדומה לו למשל בגשמיות שענין מלוכה אינו נופל אלא על אנשים בנ"א כמותו רק שהוא נעלה מהם בעילוי רב, משא"כ על בהמות וחיות אינו נופל ענין המלוכה, וכמו"כ למעלה ענין מלוכה הוא דוקא על האדם ולכן אדה"ר אמר השיר ה' מלך גאות לבש כו', שאז נתגלה ענין המלוכה.

והענין הוא כי נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, בצלמנו יחו"ע כדמותנו יחו"ת, וז"ע אחד ועד, אחד בחי' יחו"ע איך שקמי' כלא, ועד בחילופי אתוון אחד יחו"ת ביטול היש, וז"ע אנשי יריחו היו כורכין את שמע, פי' שלא היו אומרים בשכמל"ו היינו שהי' אצלם הביטול ואהבת את כו' מהתבוננות שבאחד בחי' יחו"ע, ואין הלכה כמותן שלא כל אדם יכול להגיע לבחי' זו רק ע"י בשכמל"ו התבוננות בעולמות בחי' יחו"ת ביטול היש לאין. וכנגד ב' בחי' אלו דיחו"ע ויחו"ת יש בלב האדם ג"כ ב' בחי' פנימי' הלב וחיצוניות הלב שז"ע ב' בחי' ביטול הנ"ל, פי' חיצוניות הלב הוא למטה מן הדעת והוא התגברות הנפש בכח השגתה והשכלתה שמשכלת ומתבוננת שאין לך עשב מלמטה שאין לו מזל כו' וגבוה מעל גבוה כו' עד רום המעלות מקור וראשית כל ההשתל' והתהוות החיות הוא [כדכתיב] וברוח פיו כל צבאם ואתה מחי' את כולם וכתיב ראה נתתי לפניך את החיים כו' שבכל דבר נברא יש בחי' מות וחיים שהמות הוא גשמיות הדבר וחומריותו והחיים הוא הרוחניות שבו שעי"ז ובחרת בחיים לאהבה את ה' כי הוא חייך, שהוא חיי החיים ומקורא וראשיתא דכולא.

אמנם הנה בחי' פנימיות הלב היא רעותא דלבא ותעלומות לב אשר למעלה מעלה מן הטעם ודעת המושג ומושכל בכח השגת הנפש והשכלתה והוא בחי' אלקות שבנפש המתגלה בבחי' יחידה שבה להשתפך אל חיק אביה ממש בבחי' ביטול כו', והארה זו היא מבחי' סוכ"ע, כי הנה ממכ"ע היינו חיות ואוא"ס ב"ה שיורד ומשתלשל בהשתלשלות המדריגות מעילה לעילה הארה והארה דהארה כו', וסוכ"ע היינו שהוא לבדו ית' כמו קודם שנבה"ע כו' שאינו בגדר עלמין כלל ולא שייך לפניו ית' בחי' השתלשלות כלל וכמ"ש את