שלד

וכמארז"ל דורו של אנוש היו נזונין בחסדו של הקב"ה שהוא בחי' חסד דז"א ועד"ז האלף השניים מבחי' מדת הגבורה והוא מדה"ד ולכך הי' המבול (כידוע שגם דרך כללות יותר הנה בחי' שמיטה הראשונה שלפני זאת היתה מבחי' החסד כו' כמ"ש בס' התמונה), ובאלף השלישי ניתנה התורה להיותה מקבלת מבחי' הת"ת עד בחי' האלף הששי דעכשיו הוא מבחי' היסוד כנודע, ואלף הז' יום שכולו שבת כו'. ודרך פרט בכל ו' ימי החול יש בחי' ההארה מו"ק דז"א שמלובש בבי"ע ביום הא' מבחי' החסד וביום הב' מבחי' הגבורה כו' כידוע, וזהו הטעם שאומרים והוא רחום וכו' דוקא בשני ובחמישי בלבד לפי שבימים האלו בחי' מדה"ד מאיר בכל העולמות בכלל ובפרט כי יום הב' הוא מבחי' הגבורה ויום הה' מבחי' ההוד, והגבו' וההוד שניהם מקו השמאל שהוא בחי' הצמצום והדין כידוע, ולכך אומרים והוא רחום כו' להמתיק הדינין, משא"כ בשאר הימים. והנה זהו פי' כי אלף שנה המתחלקים בבי"ע נחשב באצי' רק יום א' כי יעבור כו'.

ותוס' ביאור ענין זה, הנה שרש התהוות בחי' הזמן בשרשו הרי הוא נמצא בבחי' האצי' ג"כ שהרי ידוע די"ב שעות היום הוא מי"ב צירופי הוי' וי"ב שעות הלילה הוא מי"ב צירופי אד' וידוע דבחי' שם הוי' בז"א ושם אד' בנוק' והיינו מדת יום ומדת לילה בכלל כמארז"ל י"ב שעות הוי היום ג"ש הראשונות יושב ועוסק בתורה כו'. והענין הוא כי כללות כל בחי' המדות דאצי' נק' יום למעלה כמ"ש יומם יצוה ה' חסדו וכו', וכללות כל בחי' המל' נק' לילה וכמ"ש ותקם בעוד לילה כו', ולהבין זה למעלה היינו ע"ד דוגמת היום והלילה למטה שביום יאיר שפע אור לכל העולם לפי מה שהוא, ובלילה זמן החושך והשינה כו', כך בחי' הארת האצי' נמשל ליום, והשפלת האור בבחי' מקבלים נמשל ללילה, אך הנה כל בחי' הזמן הפרטי המוגבל בבי"ע מאין ליש בעולם שנה נפש הן בכלל מקבלים מבחי' צירופי שם אד' והן י"ב שעות דמדת לילה ובכל שעה צירוף חדש משם אד' וי"ב צירופי הוי' היינו י"ב שעות היום דבחי' האצי' בחי' מקור להן וכמ"ש כי הוי' הוא האלקים כו' כידוע, ונמצא שגם לאחר שמתחלק הזמן לפרטי פרטיות בימים ושעות ורגעים כל