שז

לא יראו, והיינו דוקא בבחי' ראי' והשגת המהות ממש, אבל בבחי' שמיעה וקבלת הציוויים לבד כתיב והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום אנכי מי שאנכי, וזהו מצוך ל' ציווי וגם לשון צוותא וחיבור, והיינו שע"י קיום הציווי נמשך הצוותא וחיבור מבחי' אנכי ממש. וזהו ע"ד משארז"ל חכם עדיף מנביא אע"פ שנבואה הוא בחי' ראי' שא' ואראה כו', וחכם הוא רק בחי' שמיעה והשגת המציאות לבד, מ"מ ע"י בחי' שמיעה יוכל להשיג בבחי' עליונות יותר מהנביאים שנתנבאו רק בכה, דהן אמת אם הי' יכול לראות בבחי' ראי' מה שהוא משיג, הי' בחי' הראי' יותר גבוה הרבה, אך הנה בבחי' ראי' א"א להיות מושג בחי' אלו וכמ"ש ופני לא יראו כו', שלכן כל הנביאים נתנבאו בכה, אבל בבחי' שמיעה הוא קבעומ"צ שאחר ההקדמה כלליות דקבעומ"ש הרי בחי' פרטי הרצונות דתומ"צ הרי הם נמשכי' מבחי' אנכי מי שאנכי ממש, והגם כי אינו רואה בחי' זו מ"מ הרי יש בחי' המשכה זו בהם כו'.

וזהו אזן ששמעה על הר סיני כו' כי לי בנ"י עבדים, שהעיקר צ"ל רק בחי' שמיעת הציווי שיקבל עומ"ש ועומ"צ, שהו"ע קבלת הציוויים לבד בלי שום טעם, עבודת עבד, וזהו כי לי בנ"י עבדים, וע"י בחי' שמיעת הציווי לבד יומשך הצוותא וחיבור מבחי' אנכי ממש שלמעלה מבחי' בריאת העולם שנברא בבי"ת כו' וכיון שקנה אדון אחר לעצמו אפי' ישראל, א"כ פגם בבחי' שמיעה זו, ולכן ורצע אדוניו את אזנו כו'. אך למה אל הדלת דוקא, הענין כי הדלת הוא בחי' דבור העליון כמו הדלת שע"י יוצאין לחוץ, כמו"כ הדבור שגילוי השכל והמדות מאדם לזולתו הוא רק ע"י הדבור, וכמו"כ למעלה כל ההתגלות הוא ע"י הדבור ולכן נק' דלת, ולכן הציווים אעפ"י ששרשם מבחי' אנכי אשר אנכי מצוך היום, מ"מ התגלות הציוויים הוא ע"י הדבור עליון דוקא וכמ"ש באשר דבר מלך שלטון, שהתגלות המלוכה הוא ע"י ציוויים, וגילוי הציוויים הוא ע"י הדיבור ולכן דבר מלך שלטון, וכמו"כ למעלה שהתגלות הציוויים הוא ע"י דבור עליון, וכמו במ"ת דכתיב וידבר אלקים כו' אנכי הוי' אלקיך, שאעפ"י שהגילוי הי' מבחי' אנכי, מ"מ המדבר הי' שם אלקים בחי' מל' דבור העליון, וא"כ מובן שבבחי' דלת ופתח העליון שם עיקר הציוויים דבחי' מלוכה עליונה כו', וזהו והגישו אל הדלת דוקא כי כיון שפגם בבחי' שמיעה וקבלת הציוויים א"כ כל הפגם שלו הוא במקום הזה דבחי' דלת דוקא כמ"ש לשמוע בקול דברו שהוא בחי' דלת העליון שנק' דברו וכמ"ש בזהר שמיעה בהאי אתר תליא, ולכן והגישו אל הדלת דוקא.