שו

שמיעה מעלה היותר עליונה גם מבחי' ראי' כמו שהביא רבינו יונה ז"ל בשעה"ת שלו ראי' לזה מהדין זה סימא את עינו נותן לו דמי עינו, חרשו נותן לו דמי כולו, וחרשו זה אינו כמו חרש שבכ"מ שאינו שומע ואינו מדבר כ"א כאן פי' חרשו שמדבר רק שאינו שומע ומ"מ נותן לו דמי כולו, והטעם הוא ע"פ פשוט כיון שאינו יכול לשמוע כלל הרי אינו יכול לקבל הציווי מחבירו וא"כ אינו יכול להרויח ולהשתכר כלום, ולכן נותן לו דמי כולו. ולהבין ענין זה למעלה, כי הנה כל התומ"צ הם רק ציוויים צו את בנ"י, כי כל עיקר התחברות אלקות עם נש"י הוא ע"י בחי' מלוכה כאשר עלה ברצונו אנא אמלוך ודרכו של מלך לצוות, שע"י הציוויים שורה ומתגלה מדת המלוכה, ולכן עיקר קיום המצות צריך להיות רק בכדי לעשות ולקיים הציווי של הקב"ה שלא לבקש שום טעם כלל כמו מצות ציצית ותפילין, אע"פ שנתגלה קצת טעם איך שנמשך עי"ז המשכות עליונות מאד נעלה, מ"מ א"צ להיות הקיום מצד הטעם וההמשכה כו' כ"א רק כדי לקיים הציווי בלבד, מחמת היותו דבוק לבחי' א"ס בעהר"צ שז"ע הקדמת קבעומ"ש כמ"ש בדרושים הקודמים, ומכ"ש המצות שאין בהם טעם שנק' חוקים כמו פרה אדומה, והיינו כי שמיעה וקבלת הציווי בלבד מעורר למעלה יותר מבחי' הטעם של המצוה מפני שעי"ז שורה ומתגלה מדת המלוכה, שזהו כל עיקר ההתחברות של אלקות עם נש"י כו', וזהו שאמר שמואל לשאול הנה שמוע מזבח טוב, כי שאול הלך אחר הטעם והשאיר ממיטב הצאן להקריב קרבנות אשר קרבן הו"ע קירוב שמקרב ומייחד הכחות שלמעלה כו', וע"ז הוכיחו שמואל הנה שמוע מזבח טוב שבחי' שמיעה וקבלת הציווי לבד בלי שום טעם כ"א מחמת היותו דבוק לבחי' א"ס בעהר"צ, זהו גבוה יותר מהקרבנות, שהם מבחי' טעמים דחכ'.

ועפי"ז יובן איך שיש בבחי' שמיעה מעלה היותר עליונה גם מבחי' ראי' שהוא מה שביקש משה ואראה את הארץ, דהנה כל הנביאים נתנבאו בכה, ואפי' משה שנתנבא בזה מ"מ כתיב וראית את אחורי אבל ופני