רפח

מינה לעילא ולעילא, פי' שסילק שכינתו וגילוי אלקותו מהתחתונים, ודומה לעיני בשר כאלו העולם דבר בפ"ע, והשמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע, פי' שהראי' וההשגה באלקות שצ"ל כאלו רואה כמשנ"ת בד"ה וירא בלק ובד"ה ומקנה רב, עיניו השע שאינו נמשך הדעת להיות כאלו רואה כו', ואזניו הכבד פי' שהשמיעה אינו כדבעי והיינו כי ע"י הדעת מחבר הראי' עם בחי' שמיעה שז"ע ונתתי עשב בשדך לבהמתך כמ"ש בדרושים הנ"ל, כ"א עינים להם ולא יראו אזנים להם ולא ישמעו שאין הראי' והשמיעה כדבעי כו', כי עינים להם ולא יראו אור ה' כי בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד, ואפי' השפעת מצות ומעש"ט שהם מזון לנפש אינו עובר להם דרך גילוי לשלוח חיות ללב ומוח למען דעת ה' ולאהבה אותו ולעבדו בכל לבבכם בלב שלם ובנפש חפיצה ותשוקה מורגשת בלב כרשפי אש שלהבת וצמאון כו', כ"א כענין מ"ש (ישעי' ך"ט י"ג) ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה דהיינו בחי' עשי' גשמי' ובקרירות כו', וזהו עיקר ענין הגלות ברוחניות שכ"ז הוא מחמת הסתלקות הוא"ו מן הה"א. והנה ארז"ל ע"פ ולא אבא בעיר, נשבע ה' שלא יכנוס בירושמ"ע עד שיכנוס בירושמ"ט תחלה, פי' בירושמ"ע היינו בינה, והיינו כי הגם דאו"א הם תרדל"מ זהו על זיווג חיצוני דחו"ב שזהו להחיות העולמות, אבל זיווג והמשכות הפנימיות עז"נ ולא אבוא בעיר, וז"ע כפל הבכי' על העדר הגילוי בבחי' ירושלים שלמטה וירושמ"ע.

וזה"ע ונהר יחרב ויבש, יחרב בב"ר ויבש בב"ש, שהו"ע מניעת השפע בה' עילאה וה' תתאה ב' מקדשים, ועל מניעות אור ושפע זו נא' בכה תבכה בלילה, וכתיב ויקרא אד' ה' צבאות לבכי ולמספד כו'. והענין הוא דהנה זלעו"ז עשה האלקי' דכמו שיש בקדושה כל בחי' אלו כמו"כ בלעו"ז יש ג"כ קליפה המנגדת כנגד ה' תתאה, וקליפה המנגדת נגד ה' עילאה וכנודע מענין נגע היפך הענג, שהיא קלי' שכנגד הכתר, והיינו שהיא כנגד גילוי בחי' תענוג המתלבש בבינה, וע' מזה במ"א בד"ה יגלח אד' בתער השכירה, מענין קליפה שכנגד הכתר רק שמעמדה היא בעשי' כמש"ש בשם הרמ"ז, וכתיב ולאום מלאום יאמץ, אמלאה החרבה (יחזקאל ך"ו ב') וארז"ל כשזה קם זה נופל וכשזה נופל זה קם, ולכן לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים, כי אמלאה החרבה כו', וזהו שכ' גדע בחרון אף כל קרן ישראל, ואמרז"ל אלו עשר קרנות