רסג

התורה נמשך גילוי אלקותו ית' כמ"ש ונהר יוצא מעדן כו', וגמ"ח הוא מלמעלמ"ט ועבודה היא מלמטלמ"ע וד"ל.

ומעתה יובן ענין פרה אדומה שהי' בה ג"כ העבודה באפר הפרה רק שבקרבנות הי' העיקר בחי' עשן המערכה וגם בתרוה"ד הי' ג"כ עבודה, אבל בפרה נהפוך הוא שהעיקר הוא בחי' האפר. ולהבין זה צ"ל ענין עשן המערכה, הנה כתיב והר סיני עשן כולו, פי' עש"ן ר"ת עולם שנה נפש, עולם הוא בחי' מקום, ושנה הוא בחי' זמן, ונפש הוא בחי' החיות המחי' מקום וזמן כו', וע"ז נא' ויעל עשנו שבחי' עשן זה נתעלה בבחי' רצוא כו'. אך הנה נא' והרשעה בעשן תכלה וכתיב כי רשעים יאבדו כו' כלו בעשן כלו, שלכאו' צ"ל איך שייך לומר על רשעים שיתעלו בעשן הוא בחי' עולם שנה נפש כנ"ל, אך הענין הוא דהנה באמת בחי' עשן המערכה מתעלה כנ"ל אבל עשן דפרה הוא ע"ד והרשעה בעשן תכלה, כי הנה נודע שבחטא ועון יש עצם החטא במח' או בדיבור או במעשה ויש בחי' הדקות והכחות רוחני' שהם הלבושים שיש בהחטא והעון דהיינו ההרהור והדבור בעניני החטא כו', הנה נודע כי הדקות והכחות רוחני' א"א להם להתעלות כ"א רק הכח המתאוה עצמו זה יוכל להתעלות שבחי' תאוה זו תתהפך להיות בחי' אהבה לאלקות, ואדרבה יוכל לבא לבחי' בכל מאדך, כמשארז"ל טוב מאד זה יצה"ר, וזהו ענין העשן דפרה שע"י העשן יוצא דקות החטא שז"ע לבושי התאוה, והאפר הנשאר הוא בירור הכח המתאוה עצמו.

וביאור ענין זה כי הנה נודע שכל דבר כלול מארמ"ע, והנה ע"י האש יוצא ג' חלקי אמ"ר בבחי' העשן והנשאר הוא יסוד העפר ולכן העיקר נשאר דוקא כי הכל הי' מן העפר, כמו"כ יובן כאן שע"י העשן דפרה הרשעה תכלה שהוא הדקות והלבושי' שבהחטא והעון, והאפר הנשאר הוא בחי' בירור החטא שהוא כח המתאוה עצמו כנ"ל. ובזה יובן משארז"ל במד"ר כשהוא רוצה קורא אותם פר שנא' קח לך פר בן בקר, וכשהוא רוצה קורא פרה שנא' ויקחו אליך פרה אדומה, כן הוא בפ' תצוה פל"ז, ולכאו' צ"ל הלא פר דאהרן הי' דוקא פר ופרה אדומה הי' דוקא פרה כמו שמצינו בשארי קרבנות שמהם היו פרים ומהם היו נקבות, אך הענין הוא דהנה פר הוא בחי' ק"נ אבל פרה היא בחי'