רג

מה שמפרש בחי' למס"נ שהוא בחי' א' מחמשים שבתרומה שהיא בחי' עין בינונית כנודע שעין יפה א' מארבעים ועין רעה א' מששים ועין בינונית א' מחמשים, וצ"ל הלא בחי' המס"נ הוא בחי' היותר עליונה בעבודה ואיך נאמר שהוא רק בחי' עין בינונית, ומה מצינו שגבוה יותר מבחי' למס"נ באחד שנאמר עלי' שהוא בחי' א' מארבעים, אך באמת פי' בזהר עוד פי' שתרומה הוא בחי' תורה מ' והיינו שהתורה ניתנה למ"ם יום כמ"ש ויהי שם עם ה' ארבעים יום, וזהו שמתחיל המשניות במ"ם ומסיים במ"ם כמשרז"ל מאימתי קורין, ומסיים לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה אלא שלום כמ"ש ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום, וצ"ל מהו שייך ענין התרומה לתורה מ'. ולהבין כ"ז צ"ל ענין ב' פרשיות דק"ש שפ' שמע הוא בחי' חסד כמ"ש ואהבת כו' ומפני מה מן תיבת ואהבת עד ובשעריך הוא שם מ"ב וכנודע דשם מ"ב הוא שם הגבורה שהוא בחי' עליות כו' כנודע, ופ' והא"ש הוא בחי' הגבורה כמ"ש בה וחרה אף ה', ומפני מה מן והי' עד ושמתם הוא ע"ב תיבין ששם ע"ב הוא בחי' החסד כנודע.

אך הענין יובן בהקדם ביאור המאמר למה קדמה שמע לוהא"ש כדי שיקבלו עומ"ש תחלה ואח"כ עומ"צ, ויובן תחלה ענין קבלת עומ"ש, הנה כתיב והחיות רצוא ושוב, ופי' רש"י שחיות הקדש הם ברצו"ש, והיינו כי הם רוצים ליכלל וליבטל באוא"ס ב"ה ומחמת כי בע"כ אתה חי, מחמת זה נמשך השוב, ויש עוד פי' בהחיות רצו"ש שהחיות אלקי שמחי' כל העולמות מריש כל דרגין עד סוכ"ד הוא ברצו"ש. ולכאו' צ"ל איך יתכן לומר על החיות האלקי שהוא ברצו"ש דעל חיות הקדש יתכן ענין הרצו"ש כי החיות הם נבראים אבל על החיות האלקי שהוא אלקות איך יתכן לומר שהוא ברצו"ש.

אך הענין הוא דהנה החיות שמחי' העולמות הוא רק הארה בעלמא וכמ"ש מלכותך מל' כ"ע ורק שמו נקרא עליהם וכמו שם האדם שאינו נוגע לו כלל, כך בחי' ההארה שמחי' העולמות הוא רק בחי' הארה בעלמא שאינו נוגע