קעט

דהנה הירידה היא צורך עלי', ועלי' זו הוא ע"ד שארז"ל מקום שבע"ת עומדין צד"ג אין יכולים לעמוד שם, כי הנשמה קודם התלבשותה בגוף היתה בבחי' צדיקים, כי ענין הצדיקים הוא שלא חטאו, וכמו"כ הנשמה קודם התלבשותה בגוף היתה בלא חטא ועון, וז"ע טהורה היא בלי חטא ועון, אך אחר ירידתה בגוף היא נעשית במדריגת בע"ת, כי התשובה אינה מעבירות דוקא כו', כ"א כמ"ש והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה, וזהו ענין העלי' שאחר הירידה שע"י ירידתה בגוף ונה"ב עי"ז היא מתעלית בעילוי מכמו שהיתה קודם ירידתה. וביאור ענין ירידת הנשמה בגוף וענין עלייתה, הנה איתא בזהר שהמלאכים נקראים בשם נוני ימא, והיינו כמו שהדגים שבים הם מובלעים בים כך הנה המלאכים ההם הם תמיד בבחי' ביטול בתוך הים, וכך הנה יש נשמות שהם ג"כ בטלים בים והיינו הנשמה קודם התלבשותה בגוף היא עומדת בבחי' ביטול שזהו מ"ש חי ה' אשר עמדתי לפניו וכמו"כ המלאכים נקראים ג"כ עומדים כמ"ש שרפים עומדים שהנשמות קודם התלבשותם בגוף והמלאכים בבחי' זו הם במדרגה אחת שעומדים בבחי' ביטול, וזהו בחי' ים, ובחי' יבשה היא בחי' ארץ נפרדים וזהו הירידה מבחי' ים לבחי' יבשה ארץ נפרדים.

וביאור ענין ים ויבשה הנה כתיב לרוקע הארץ על המים, פי' כי הנה מתחלת הבריאה היו המים מקיפים את הארץ והארץ הי' מוקף מהמים מכל צד, ועל המים הי' בחי' הרוח כמ"ש ורוח אלקים מרחפת ע"פ המים, והיינו כי יש ד' יסודות ארמ"ע וכל היסוד שהוא גשמי' וכבד יותר הוא הי' למטה ביותר והיסוד הרוחני ממנו שוכן עליו, ולכן יסוד העפר שהוא גשמי' וכבד יותר מכל הד' יסודות לכן הי' למטה יותר מכל הד' יסודות, ויסוד המים שהוא רוחני וקל יותר מיסוד העפר הי' מקיף את העפר, והרוח שהוא רוחני יותר מיסוד המים הוא שוכן על יסוד המים וכמ"ש ורוח אלקים מרחפת ע"פ המים, וזהו מצד טבע הבריאה, ואח"כ גזר שיקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה דוקא שהמים לא יחופו על העפר כ"א המים יסתלקו למקום אחד, וזהו לרוקע הארץ על המים שיהי' הארץ על המים דוקא, כי עיקר המכוון הוא בשביל בריאת האדם וכמ"ש אנכי עשיתי ארץ ואדם עלי' בראתי,