קנו

שבועה, ובסנהדרין פ"ז דס"ג ע"ב ד"ה אסור לאדם, ומהר"ן ספ"ק דעכו"ם, ורי"ו ני"ז ח"ה. אבל בתשו' ושב הכהן סי' ל"ח, ובתשו' שער אפרים סי' ך"ד נחלקו עליו וס"ל דב"נ מוזהרים על השיתוף. והיינו כי ענין השיתוף אינו ע"ז כלל, אלא ע"ד שארז"ל במד"ר פ"א בענין המלאכים שר' יוחנן אומר שנבראו בשני ור' חנינא אומר שנבראו בחמישי ועוף יעופף, ועוף זה מיכאל יעופף זה גבריאל, א"ר לולינא בר טברין בין על דעתו דר"ח בין על דעתו דר"י הכל מודים שלא נברא בראשון כלום שלא יאמרו שמיכאל מותח בדרומו וגבריאל בצפונו והקב"ה ממדד באמצע, הה"ד אנכי ה' עושה כל מי אתי, מי הי' שותף אתי במע"ב. נשמע מזה שענין השיתוף יתכן גם על המלאכים מיכאל וגבריאל שהם נבראים ואם היו נבראים בראשון היו יכולים לומר שהיו שותפים ח"ו במע"ב לזה נבראו בשני או בחמישי שלא יאמרו שהם שותפים ח"ו, וא"כ ענין השיתוף אינו כמו ע"ז, שמאחר שהם נבראים הנה אפי' אם היו נבראים בראשון ג"כ אינו נופל לאמר עליהם ח"ו ל' אלקים כ"א לשון שיתוף, ונמצא מובן שענין השיתוף אינו כמו ע"ז, אלא ע"ד שארז"ל ג' שותפין באדם אב ואם כו' והקב"ה נותן בו נשמה הנה הגם שחלק הקב"ה הוא העיקר שהרי בצאת הנפש מן הגוף הרי מוטל חלק אב ואם כאבן דומם, ואינו בערך לחלק הקב"ה שהוא האדם וחיותו, ומ"מ חלק להם כבוד כמ"ש כבד את אביך ואת אמך, וכמשי"ת אי"ה, ונק' שותפים, ועד"ז הו"ע השיתוף שמשתפים לש"ש כו' אבל אינו ע"ז.

ובזה יובן מארז"ל במד"ר ששה דברים נצטווה אדה"ר ואחד מהם הוא ע"ז, ואם נאמר ששיתוף הוא ע"ז האיך יסברו התוס' והר"ן ורי"ו והרמ"א שב"נ אינם מוזהרים על השיתוף מאחר שאדה"ר נצטווה על זה. אך הענין הוא כנ"ל שהשיתוף אינו ע"ז כלל, כ"א כמו שהמלך הוא אחד על כל בני מדינתו ומ"מ חולק כבוד להשרים אשר בכל מדינות מלכותו כו', ובאמת לאו דע"ז הוא מפסוק לא יהי' לך אלקים אחרים על פני, וענין השיתוף הוא ממצות לייחדו שיוצא מפסוק שמע ישראל כו' ה' אחד, כמ"ש הרמב"ם והסמ"ג והרא"ה ז"ל במנין המצות, והיינו כי מצות לייחדו מזה יוצא ענין אזהרת השיתוף והוא מפסוק ה' אחד כו'.

ולהבין זה צ"ל מ"ש במצות לייחדו ה' אחד, דלכאו' אם הי' נאמר יחיד הי' מורה על אחדות יותר, כי אחד יש גם אחד המנוי, והיינו עד"מ