קמד

ומעתה יובן ענין המעלה שיש בחפזון, כי הנה יש יתרון המעלה באתכפיא על בחי' אתהפכא, שבאתהפכא הנה כאשר נתהפך המדות אין בזה שום עבודה עוד יותר, אבל אתכפיא הנה הרע בתקפה, וכד אתכפיא סט"א אסתלק יקרא דקוב"ה בכולא עלמין שנמשך בחי' התענוג עליון מזה, והוא כמו ענין ניצוח מלחמה שיש תענוג נפלא בזה כו', ולכן הציווי על אכילת מצה שתזכור שבחפזון יצאת מאמ"צ שיש בבחי' זה יתרון המעלה כו', וזהו מצה זו כו' ע"ש שלא הספיק כי גורשו כו' ונחפזו ללכת לכן לא החמיץ, שמפני זה הוא עיקר הטעם על אכילת מצה כנ"ל וד"ל.