קמב

שנמשך בה בחי' זה להאיר את החשך מ"מ צ"ל ליל שמורים שצריכים שמירה, שמאחר שהיש הוא הרע שבמדות הוא בשלימות ובמקומו לכן צ"ל בחי' שמירה שלא יפול ח"ו בישות כו', וכמו שבגשמיות בלילה מצוי מזיקי', וז"ע ג' משמרות הוי הלילה ראשונה חמור נוער שהוא בחי' קליפות לכן צ"ל שמירה, וז"ע מצה שמורה.

ועוד צ"ל בחי' מרור שצ"ל ג' דברים פסח מצה ומרור שהמרור הוא קו האמצעי בחי' רחמים כפי הסידור שמסדרים על הקערה, ונת' הקושי' בלק"ת (בד"ה קול דודי), שלכאורה המרור הוא קו השמאל בחי' גבורות, אך הענין הוא מפני שבבחי' מרירות מעורר המשכת ר"ר, כי בחי' רחמים אינו שייך כ"א על מי שהוא במדרגה התחתונה ואין טוב לו, אבל על מי שהוא במדריגה העליונה ואינו חסר לו כלל לא שייך עליו רחמנות כלל, ולעורר בחי' רחמים הוא ע"י שיתבונן איך שהבריאה הוא יש מאין מבחי' שם והארה בעלמא וכ"ש כשנמשך אחר תאוות גשמיות שמתרחק מאד מאור פניו ית', וע"י מרירות זו מעורר ר"ר על נפשו כו', וכתיב ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי שע"י בחי' רחמים אביא אתכם אלי (ונמצא כי ג' דברים פסח מצה ומרור, פסח הוא בחי' הדילוג בחי' המשכת מלכותך לבחי' מצה הוא ביטול היש ע"י המרור קו האמצעי בחי' רחמים).

ומעתה יובן ענין חפזון, דהנה חפזון דמצרים ניחא, וענין חפזון דישראל הוא ע"ד שנת' בתניא שיש ב' בחי' בעבודה אתכפיא ואתהפכא שבחי' אתהפכא הוא כאשר כבר נהפך הרע וכמ"ש אוהבי ה' שנאו רע, מואס ברע שהוא עוד יותר משנאו רע, וזהו בחי' צדיקים. ובחי' בינונים הוא בחי' אתכפיא שהרע הוא בתקפו כתולדתו רק שמוח שליט על הלב, והעצה לבינונים לברוח מהרע וז"ע בחי' יצ"מ שנאמר בה כי ברח העם שברחו מהרע, והבריחה היא בתורה היינו לקשר מחודומ"ע בתומ"צ היינו לקשר מח' ודבורו במח' ודבור התורה ובחי' המעשה במעשה המצות ועי"ז ממילא יתבטלו המדות