קלג

ויאפו כו' אשר הוציאו ממצרים עוגות מצות כי לא חמץ כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה כו', נמצא שעיקר ענין אכילת מצה היא ע"ש שלא הספיק בצקת של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם ממ"ה הקב"ה וגאלם, וכן כתיב בפ' ראה שבעת ימים תאכל מצות לחם עני כי בחפזון יצאת מאמ"צ שמשמע שענין אכילת מצה הוא לפי שבחפזון יצאת מאמ"צ וז"ע שלא הספיק בצקת של אבותינו להחמיץ, והקשו כל המפרשים הלא הציווי על אכילת מצה הי' קודם לזה כמ"ש בפ' בא בפ' החדש הזה כו' בעשור לחדש הזה ויקחו להם איש שה כו' ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מרורים יאכלוהו, וכתיב בראשון בארבעה עשר יום לחדש בערב תאכלו מצות, ונמצא כי קודם שנגלה עליהם ממ"ה הקב"ה וגאלם נצטוו על אכילת מצה ולא מחמת כי לא הספיק הבצק להחמיץ לבד כ"א כשארי מצות התורה נצטוינו ג"כ לאכול מצה כו'.

ונת' תירוץ קושי' זו בלק"ת בד"ה מצה זו שיש ב' בחי' מצה, הא' היא מצה של לילה הראשונה שע"ז נאמר בערב תאכלו מצות, והיא המצוה אשר נצטוו לאכול הפסח עם מצה זו, אבל מפני שלא הספיק בצקת של אבותינו להחמיץ לכן אכלו גם בכל שאר הימים ג"כ מצה. ובד"ה ששת ימים הראשון תירץ שזהו ב' בחי' מצה הא' מצה שקודם חצות, ומצה הב' היא מצה שלאחר חצות, שבחצות הלילה נגלה עליהם ממ"ה לכן לא הספיק בצקת של אבותינו להחמיץ, והמצה שאנו אוכלים קודם חצות זהו על המצה שאכלו אבותינו אחר חצות, ולכן אנו אומרים מצה זו שאנו אוכלים קודם חצות היא ע"ש כי לא הספיק בצקת של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם ממ"ה וגאלם, והגם שאצלם הי' זה אחר חצות אבל אנחנו אוכלים מצה זו קודם חצות. ונמצא כי במצה זו שאנו אוכלים קודם חצות יש ב' המצות היינו מה שנצטוינו לאכול מצה שזהו כמו שנצטוו אבותינו לאכול הפסח צלי אש ומצות על מרורים יאכלוהו, רק שמרור הוא דרבנן ומצה דאורייתא לפי שחזר וכתב בערב תאכלו מצות כמארז"ל בסוף מס' פסחים דק"כ ע"א, וגם אכילת מצה זו גופא אנו אוכלים אותה ע"ש שלא הספיק בצקת של אבותינו להחמיץ כו', וזהו לפי משנ"ת בלק"ת בד"ה מצה זו ובד"ה ששת ימים.

אך התירוץ הפשוט הוא דעיקר ענין אכילת מצה הוא כמו שא"א בהגדה מצה זו שאנו אוכלים ע"ש מה ע"ש שלא הספיק בצקת של אבותינו להחמיץ