פד

וזהו ג"כ ההפרש בין תפלת שבת לתפלת חול, כי שבת הוא בחי' התגלות עונג העליון ישמחו במלכותך כו' ישבעו ויתענגו מטובך כו' הוא בחי' בן כרך שמתענג ונהנה כו' כנ"ל, וע"ז אמרו שמש בשבת צדקה לעניים, והענין כדכתי' שמש צדקה ומרפא בכנפי' כי שמש ומגן הוי' הוא המרפא בחי' רופא חולים דהיינו בחי' חולת אהבה דכנס"י שבימות החול ע"ד רעש גדול דאופנים להשתפך נפשם כמ"ש חלו נא פני אל, ויחל משה מלמד שהחלה כו', אבל בשבת הוא בחי' רופא חולים ע"י גילוי בחי' שמש בשבת הוא בחי' (יסוד אבא כו') שם* הוי' כו', עכת"ד הנאמרים ע"פ והי' מדי חדש הנ"ל. נמצא למדנו מזה דבחי' עשיי' הוא הנק' כפר שזהו בחי' אופנים וגם הנהגת העולם בימות החול הוא ע"י ו"ק דעשיי' כו', ועולם הכסא שהוא עולם הבריאה נק' כרך שזהו בחי' שרפים הנק' בן כרך כו', וזהו בחי' שבת שאז הנהגת העולמות ע"י ע"ס דבריאה כו' דרך מעבר יצי' ועשיי'.

ב) והנה צ"ל ענין עיירות גדולות שהם ממוצעים בין בחי' כפר וכרך הנ"ל, והוא בחי' ומדריגות חיות הקדש שהם ממוצעים בין שרפים לאופנים, כי הנה כרך הוא המוקף חומה מימות יהושע, משא"כ עיירות וכפרים הם פרזים ובלתי מוקפים חומה רק ההפרש בין עיר לכפר הוא, שעיר נק' כשיש בה עשרה בטלנים שבטלים ממלאכתן (ונזונין משל צבור) כדי להיות מצויים תמיד בשעת התפלה בביהכנ"ס. וביאור ענין זה הוא כי בנש"י יש ב' בחי' הא' הם בעלי תורה שתורתם אומנתם, והב' בעלי עסקים רק שעוסקים במצות וגמ"ח (בית אמי אמצאך בחוץ). והנה אני חומה זו תורה כמו עד"מ החומה העשוי' מאבנים נעשה מקיף ומגין להאדם אע"פ שהאדם הוא מדבר שלמעלה מהדומם דאבנים, כך עד"מ למעלה התורה נק' בחי' חומה שאותיות התורה נק' אבנים היינו לפי שנתלבשו בגשמיות בענינים גשמיים שבעוה"ז בתרומות ומעשרות, אך בהם מלובש אור א"ס ב"ה הסוכ"ע מקיף עליון, וזהו אדון עוזינו צור משגבינו כו' בחי' מקיף, ולכן ארז"ל תורה מגינא ומצלא אפילו בעידנא דלא עסיק בה שהיא בחי' חומה, וזהו ענין על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים שחומת ירושלים היא בחי' מחו"ד לבושי המדות ולשם נמשך השמירה והמקיף וכמ"ש בתניא פ"ד וה' שלבושי מחדו"מ דתומ"צ גבוהים ממדות הנפש כו', ולכן גם* בן כרך כו' שהוא בחי' אהבה בתענוגים עכ"ז אין