עט

הוא עיקר החיות להם והוא בחי' החיות שנמשך בבחי' מקיף, והוא מקיף כל הד' עולמות בשוה בלי התחלקות, והואיל וכן הרי הוא למעלה מבחי' התחלקות ומבחי' פרצוף אדם ועז"נ אשר לא ישב אדם שם, משא"כ בחי' מצחא דז"א עם היותו ג"כ בחי' רצון וכתר דז"א הנה הוא בחי' רצון התחתון היינו שמבחי' ת"ת דאימא נעשה כתר לז"א והוא כמשל הרצון הנולד מן השכל שהוא למטה מן החכ', וא"כ אין שייך לומר שהוא למעלה מבחי' אדם מאחר ששרשו מת"ת דאימא והרי מחכ' ואילך שלמעלה מבחי' בינה כבר מתחיל פרצוף אדם, וכ"ש ז"א שלמטה מאו"א.

והנה מ"ש נעשה אדם בצלמנו וכתי' בצלם אלקי' עשה את האדם היינו בבחי' צלם דז"א לבד ולא בבחי' א"א, כי על בחי' א"א נא' ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש, שהוא בחי' קדוש ומובדל מבחי' אדם אפי' מבחי' אדם דאצי' כו', ולכן האדם הגשמי ציורו ותמונתו ניכר להיותו בצלם האדם דז"א שלכן יש בו שני עיניים כמו בז"א כנז' באד"ר שתרין עיינין דז"א הם ימינא ושמאלא, משא"כ בא"א לית שמאלא בהאי עתיקא, וזהו מה שפעם נא' עין ה' אל יראיו ופעם כתי' עיני ה' אל צדיקי' ופי' באד"ר ל"ק הא בא"א והא בז"א, והיינו שבא"א להיות כי לית שמאלא עז"נ עין ה' עין אחת, ובז"א נא' עיני להיותם ימינא ושמאלא כו', והאדם שהוא בשני עינים הרי צלמו הוא מצלם דז"א, וכן מה שארז"ל הדבק במדותיו מה הוא רחום אף אתה הוי רחום הכוונה על בחי' מדות דז"א שהרי החסד שנצטוינו בצדקה וגמ"ח הוא בחי' החסד שמצד הביטול שהיא בחי' חסד דמ"ה והיינו בחי' חסד דז"א, כי החסד דא"א הוא בחי' החסד שמצד הגדולה, כמ"ש מזה בד"ה כי ידעתיו בספר חורף תרט"ז ובד"ה יביאו לבוש מל' (ך"ו), והוא מפני שלגדולתו העצמי אין חקר.

ולכן לתירוצא קמא ס"ל דמדאורייתא מעידין ג"כ על הפדחת לחוד, שהגם שבמצחא נא' לא ישב אדם שם היינו דוקא במצחא דא"א, אבל מצחא דז"א הוא מבחי' אדם, ולכן באדם הגשמי שנעשה בצלם דז"א כנ"ל יכולים להעיד על הפדחת לבד גם בלא החוטם כי גם הפדחת הוא מבחי' אדם כו'.

אמנם לפ"ז צ"ל מפני מה החמירו רז"ל בעדות אשה בתחלת העדות בענין זה שעל הפדחת לחוד לא יעידו כ"א על פרצוף פנים עם החוטם