ע

הוא בחי' יסוד העפר, וצומח הוא בחי' מים כי מים מצמיחי', וחי הוא בחי' אש, ומדבר הוא בחי' רוח כמ"ש התרגום על ויהי האדם לנפש חי' לרוח ממללא, והעלאת בחי' החי שהוא יסוד האש נעשה מזה לחם לבחי' האש דשרפי' כו'. והנה עכשיו תפלות כנגד תמידין תקנו, שע"י התפלה מתעלה הנה"ב ששרשו ג"כ מבחי' פני שור, רק שהיא מפני אדם שבפני שור, וזהו שמקדימין שתים לפני' שהוא סיפור איך שהמלאכי' שהם שורש הנה"ב בטלים ועי"ז מתעורר הביטול גם אצל הנה"ב להיות ואהבת בכל לבבך בשני יצריך שגם הנה"ב יסכים להביטול כו', וזהו בחי' זבח.

אמנם העיקר הוא בחי' החסד שעז"נ כי חסד חפצתי, ופי' ולא* זבח שלא העיקר הוא הזבח כ"א החסד והיינו כי העיקר הוא ההמשכה, להיות גילוי אלקות למטה כי נתאוה הקב"ה שיהי' לו דירה בתחתונים, לכן העיקר הוא בחי' חסד, וכמו מי שנוסע באיזהו מסחר שהעיקר הוא הריוח, מ"מ הנה הוא רוצה גם בהנסיעה, ועד"ז יובן שהגם שרוצה גם בהזבח הוא בחי' ההעלאה, אמנם העיקר הוא בחי' החסד הנמשך ע"י העלאת הזבח, ובעבודה ז"ע בחי' התורה שנק' תורת חסד, ולכן ארז"ל ע"פ אם יכופר לעון בית עלי בזבח ובמנחה, בזבח ובמנחה אינו מתכפר אבל מתכפר בתורה ובגמ"ח, רבה ואביי מדבית עלי קאתו רבה דעסיק בתורה חי מ' שנין, אביי דעסיק בתורה ובגמ"ח חי שיתין שנין, ועיין בילקוט בהושע רמז תקך"ב יש לנו כפרה כיוצא בה ואיזהו התורה, והיינו בחי' התורה שנק' תורת חסד, וגמ"ח, כי העיקר הוא ההמשכה, להיות כי נתאוה הקב"ה שיהי' לו דירה בתחתונים, ולכן כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאלו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים, כי זבח הוא העלאה בחי' יסוד האש, ונסכי' הם יין בחי' צומח יסוד המים כי מים מצמיחין כו', וכמו"כ עולה בחי' העלאה כולה כליל, ומנחה היא עשירית האיפה קמח צומח, והקורא ק"ש שהיא העלאה למס"נ באחד בחי' רצוא בלא תפילין שהם המשכות מוחין לז"א, שכותבין ד' פרשיו' ע"ג הקלף כו' כאלו הקריב עולה וזבח שהם העלאות בלא מנחה ונסכי' שהם המשכות, והיינו שלא עשה כלום שנשאר בבחי' הרצוא לבד, והוא שהגם שצ"ל גם העלאה אמנם העיקר הוא ההמשכה דוקא, ולהיות כי א"א להיות ההמשכה בלתי העלאה לכן צ"ל זבח בחי' העלאה ג"כ.