ס

הדבור תהי' כמו ירושלים שלמעלה בינה מחשבה עילאה, ששם נביעת האותיות שנק' בס"י בשם בתים ונובעי' תמיד לכן אין שייך חומה ותחום, כי בבינה התגלות עתיק כנודע, ולמעלה זהו ענין אור הבלתי מוגבל בכלים כי הכלים מגבילי' את האור, אבל האור שאינו מתיישב בכלי ואין לו דבר המגביל אותו, וכמו האור מקיף סוכ"ע, ולע"ל שיומשך סוכ"ע בגילוי ז"ע פרזות תשב שלא יהי' לה חומה המגביל את האור והיינו כמו אורות דתהו שהם בחי' אורות הבלתי מוגבלי' בכלים.

וזהו עיקר ההפרש בין בחי' התהו לבחי' התיקון, שבחי' אורות דתהו הן למעלה מההתלבשות בכלים, ובחי' התיקון האורות מתלבשי' בכלים דוקא, והיינו מפני שאורות דתהו גבוהי' ועליונים יותר ע"כ לא יכול הכלי לסבול את האור, וע' בת"א בד"ה בשלח בענין וימנע מרשעים אורם, ומשמע שערך התיקון לגבי התהו כמו חכ' לגבי הכתר שנק' ארך אפים ורב חסד, ועוד שבע"ח שמ"א פ"ג ביאר כי תהו זהו ההיולי שורש הד' יסודות ארמ"ע, ואמר כי ד"י הם חו"ב תו"מ, וההיולי הכוללם זהו הכתר שהוא מקור ושרש לחו"ב ותו"מ, נמצא לפ"ז שייך בחי' תהו לבחי' כתר. וענין מעלת ריבוי האור דתהו יובן ממה שארז"ל אור שנברא ביום ראשון הי' אדם מביט מסוף העולם ועד סופו, שנודע הקושי' שהי' צ"ל מתחלת העולם, והתירוץ ע"ז שפי' מסוף העולם ועד סופו היינו מסוף עלמא דאתכסי' עד סוף עלמא דאתגליא, ולאחר שמיעט האור הנה ע"י אור השמש יכולי' להביט רק פרסא, לפי שאור השמש הוא מיעוט האור לגבי האור שנברא ביום ראשון כו', ועד"ז יובן ההפרש בין ריבוי האור דתהו לגבי מיעוט האור דתיקון. ומעלת נש"י שהם מעולם התיקון אדם אתם, אתם קרוים אדם ש' מ"ה, וא"כ פי' פרזות תשב כו', וענין פרזונו בישראל היינו שיומשכו אורות דתהו שבלי גבול שנק' פרזות ויאירו בישראל שהם מפנימיות הכלים דתיקון.

ופי' צדקת פרזונו היינו שנמשך ע"י הצדקה, וכמ"ש וצדקה תרומם גוי שקאי על נש"י, וכל המצות נק' בשם צדקה וכמ"ש וצדקה תהי' לנו כי נשמור