נג

שימני כחותם שהיראה שהיא חותם שוקע היא כלי קיבול לבחי' חותם בולט שמלמעלה, שעי"ז שמבטל את עצמו עי"ז יוכל להיות לו התקשרות לקבל הדעת, וזהו כ"א בזאת יתהלל כו' השכל וידוע אותי, וז"ע כי מאיש לוקחה זאת שבחי' יראה שרשה מחכ', ובחי' איש זהו כמ"ש כי זה משה האיש כו', וזהו שורש ענין ש' הוי' שנק' איש כמ"ש ה' איש מלחמה, וכתי' זה ה' קוינו לו פי' שנמשך בבחי' קוין כמשי"ת לקמן אי"ה.

ולהבין בתוס' ביאור ענין זאת צ"ל מה שאמר לעיל מיני' זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי, דהנה עצמות הם חיורי וכמארז"ל לובן שממנו עצמות, ואודם שממנו בשר, וגם פי' עצם ל' עצמית כי העצמות הם עצמות האדם, משא"כ הבשר הוא רק לבוש וכמ"ש עור ובשר תלבישני, וכמ"ש במתי יחזקאל ותקרבו עצמות עצם אל עצמו, ובשר גידי' ועור הם לבושי' להעצמות, וכמ"ש ונתתי עליכם גידים והעליתי עליכם בשר וקרמתי עליכם עור, ביחזקאל סי' ל"ז, וענין הלבוש והעצמות יובן ממשל השכל והאותיות שהשכל הוא עצם הדבר והאותיות הם לבושי' להשכל שאע"פ שאינו יכול לחשוב השכל כ"א ע"י האותיות דוקא מ"מ האותיות הם לבושי' ואינם בכלל עצמות ההשכלה שהרי יכול להלביש השכל באותיות אחרים ונמצא כי הם רק לבוש לעצם ההשכלה, ועד"ז יובן ההפרש בין עצם [ובשר], שהעצמות הם עצמיות יותר וע' בבה"ז פ' שופטי' על מאה"ז בזח"ג דער"ה בענין עצמות ובשר (ושם בענין גרמין בנוי' על מוחא כו') שהעצמות הם עצם בנין הגוף, ובשר הוא רק לבוש והיינו כנ"ל, ולכן לובן מן האב שממנו עצמות ואודם מן האם שממנו בשר, אב הוא בחי' חכ' ואם בינה, וכשם שהאותיות הם לבוש השכל, כמו"כ ההשגה והבנה הוא לבוש לבחי' ברק המבריק דחכ', וז"ע התורה שניתנה באש שחורה ע"ג אש לבנה, אש לבנה הוא בחי' חכ', ואש שחורה הוא בחי' הדיו* והאותיות שע"ג הקלף הלבן, ולכן צ"ל האותיות מוקף גויל מכל רוחותיו, ושרשם הוא בחי' חיוורי דגלגלתא ובחי' השערות כו', וזהו בבחי' תורה, וזהו