מב

ולהבין זה צ"ל מארז"ל כברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא כמ"ש ויהי ערב ויהי בקר יום אחד, להבין למה ברישא חשוכא הלא התהוות הכלים היו אחר התהוות האורות בעולם העקודים כו', אך הענין שכל עיקר המשכת האור הי' רק בשביל הכלים ואם לא הי' בדעת המאציל התהוות הכלים לא הי' ממשיך האור כלל, נמצא שאע"פ שבפועל גילוי האור קדם אבל במקור ההעלם המהווה הכלי קדמה. ויובן זה ע"פ משל אור שפע שכל הרב לכלי תלמידו המקבל ממנו שכשעלה ברצון הרב להשפיע לו ההשגה מוכרח הי' שיצוייר תחלה בהשגת הרב איכות אופן שכל התלמיד והשגתו את הסברא שיהי' אחר השפעתו לו בגילוי, דהיינו איכות אופן ההגשמה שיגשם בקבלתו את אור שפע שכל הרב כו', וציור זה באיזה אופן יהי' הגשמת התלמיד כו' הוא תלוי ברצון הרב כו' וע"פ אותו האופן שהוא רוצה הגשמת המקבל כן יומשך אח"כ אור שפע ההשגה והסברא בגילוי כדי שיהי' בפועל ממש הגשמת כלי המקבל כו', נמצא שבמקור ושרש התהוות האור והכלי, הכלי קדם, ובפועל ובגילוי האור קדם. וע"פ משל זה יובן במדת חסדו של הקב"ה הנק' אור חסד דאצי' כשהי' צריך להתהוות ממדה ואור זה שהוא אור א"ס, נשמת* אברהם בעל גבול מאין ליש כידוע, והוא ענין ברייתו של עולם שהנשמה היא הכלי והחושך המגביל ומעלים את אור א"ס, הי' שרש הכלי והחשך במקור ועצם מדת החסד דאצי' תחלה לאור השפע ממדת החסד דאצי' להוות מאין ליש, וזהו ויהי ערב תחלה במדת חסד דאצי' הנק' יום א' ואח"כ ויהי בקר להשפיע כו'.

ועיקר פי' וענין והדר נהורא הוא כמ"ש ויקרא אלקי' לאור יום שאלקים הוא צמצום כלי המקבל כמ"ש שמש ומגן ה' אלקי', שכמו שהמגן מסתיר את אור השמש כו' כמו"כ בחי' שם אלקים הוא כח הא"ס המגביל ומצמצם והוא קורא תמיד לאור הוי' המאיר בו שיאיר בו בבחי' פנימי' יותר כנז' בזהר ע"פ אלקים אל דמי לך כו' קארי תדיר לנהורא עילאה, למען יזמרך כבוד ולא ידום כו'. ולהבין זאת איך ביכולת הכלי להמשיך בקריאתו את האור בו בבחי' פנימי' יותר מאחר שמן התעבות האור נעשה בגשמי' הכלי כמשל כח הראיי' שכלית בכלי העין שמתגשמת לפי כלי העין ואין ערוך ביניהם כלל