לא

מינים (פי' המק"מ הם ע"ס הנרמזי' בהללו אל בקדשו), ודא הוה על שבעה מינים, פי' המק"מ ז"ק הנרמזי' בהללו את ה' מן השמים, והיינו מפני כי במזמור הללוי' הללו את הוי' מן השמים נחשב כל בחי' שמים וארץ כו', וכמ"ש בסידור האריז"ל הללוי' הללו את הוי' מן השמים אצי', הללוהו במרומים בריאה, מלאכיו יצי', צבאיו עשי', הללוהו שמש וירח בחי' התכללות עשי' ביצי', כוכבי אור התכללות יצי' בבריאה, שמי השמים בריאה באצי', והמים אשר מעל השמים אצי' בעצמות המאציל כו', ואח"כ קחשיב הללו את ה' מן הארץ תנינים כו' אש יסוד האש, ברד שלג וקיטור יסוד המים, רוח סערה עושה דברו יסוד הרוח, ההרים וכל גבעות בחי' דומם, עץ פרי כו' בחי' צומח, החי' וכל בהמה בחי' חי הבלתי מדבר, מלכי ארץ כו' בחי' מדבר, ומסיים הודו על ארץ ושמים וירם קרן לעמו כו' לבנ"י עם קרובו.

ולהבין פי' וענין וירם קרן, וגם להבין פרטיות הנ"ל, הנה נודע כי פסוד"ז הוא הקדמה לבוא לבחי' הביטול דק"ש ובק"ש אומרים שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד ונא' שמע ישראל דוקא לפי שישראל עם קרובו וכמשארז"ל במד"ר ואתחנן פ"ב ע"פ אשר לו אלקי' קרובים אליו, אשר לו גוי קרוב אין כתי' כאן אלא אשר לו אלקי' קרובים אליו, והיינו כי ישראל הוא בחי' כי שרית עם אלקי' והם קרובי' ודבוקי' לבחי' ש' הוי' וכמ"ש ואתם הדבקים בהוי' אלקיכם, שלזה נק' עם קרובו היינו לבחי' ש' הוי' שהזכיר תחלה יהללו את שם הוי' כי נשגב כו', וע' מזה בלק"ת שלח בד"ה בפ' נסכים בסוף סי' ב', וז"ע מה שאנו אומרים וקרבתנו מלכנו לשמך הגדול, שמך הגדול דוקא, וע' בלק"ת בביאור ולא אבה בענין ויהפוך ה' שורש נש"י יעו"ש.

והנה בענין ה' אחד צ"ל מפני מה לא נא' יחיד שמורה יותר על אחדות כי אחד יש גם אחד המנוי שיש שני ושלישי כמו שבטי ישראל שהיו י"ב ואעפ"כ אחד מהם נק' בשם אחד כמ"ש בפ' מקץ (פמ"ב ט"ז י"ט) שלחו מכם אחד, אחיכם אחד, וכן במעשה בראשי' שהם ששת ימי בראשי' ואעפ"כ ביום ראשון נא' יום אחד שז"ע אחד המנוי, שא"א לומר כן ח"ו באלקות שהוא אחד ומיוחד ואין כיוצא בו כו', וא"כ למה לא נאמר בק"ש יחיד שלשון יחיד מורה